פאנפיק ראשון- פרק 6 חדש!!! כנסו בהמוניכם! (:

אהלן, פרק ראשון.
מקווה שתאהבו.

תהנו=]

פרק 1-

זה היה ערב רגיל לחלוטין.
קייט ישבה בחדרה ונכנסה למחשב. בדיוק עכשיו היא סיימה לארוז את המזוודה שלה, כי מחר היא נוסעת לגרמניה לסבתה. היא מצפה לכך כבר מתחילת השנה. הוריה הבטיחו לה שבחופש היא תיסע לחודשיים לגרמניה. היא כבר ציפתה לצאת למועדונים עם חברותיה מגרמניה, לא לשים על אף אחד, לחזור בשעות המאוחרות של הלילה, לשתות כמה שתרצה… בלי אמה המנדנדת. היא נכנסה למסנג'ר ובדיוק ברגע נשלחה אליה הודעה מחברת אנה, "מחכה לך מחר!" זה מה שנכתב בהודעה. קייט חייכה לעצמה, ומיהרה לשלוח תגובה "אני מחכה יותר ממך!". היא כתבה. בגלל שאמה נולדה בגרמניה רוב השפה המדוברת בבית הייתה בעיקר גרמנית. אך בגלל שאביה של קייט היה ישראלי יהודי היא גם ידעה עברית מצוין.
חברתה אנה, הייתה חברתה הטובה ביותר. היא גרה בגרמניה, ותמיד בחופשות הן היו מתראות. הן ציפו כבר להיפגש, כי לא התראו כבר חצי שנה. "תזכרי לי באיזה שעה את נוחתת מחר?" שלחה לי אנה.
"ב-3 וחצי בצהריים". הודעתי לה. "או.. מעולה! אני בדיוק מסיימת בצפר". היא שלחה לי. "יופי אז ניפגש מחר, אחרי שאני ילך לסבתא שלי" שלחתי לה בחזרה.
אחרי חצי שעה של דיבורים על הבנים החתיכים בגרמניה, וזה שאני חייבת כבר למצוא חבר, לפי דבריה של אנה, "כי אני פשוט כוסית על ומדהימה!" היא הייתה תמיד הייתה אומרת לי, אמרתי לה שאני חייבת ללכת לישון כדי שיהיה לי כוח למחר. בסוף נכנסתי למיטה, עצמתי את עיניי, והתחלתי לחשוב. "איך יהיה לי בגרמניה, חודשיים שלמים בלי משפחה, רק סבתא? אה, והחברות שלי כמובן", זאת הייתה הרגשה נפלאה, "קצת חופש" חשבתי, "זה לא מזיק לאף אחד".



* * *


למחרת בבוקר העירו אותי צעקותיה של אימי. בגלל שהייתי ממש רדומה, לא הבנתי ממש מה היא צעקה לי. הבנתי רק כמה מילים לא קשורות כמו "11 בבוקר" ו"שדה תעופה".
בלי הרבה חשק, קמתי מהמיטה החמה והנוחה שלי, והתחלתי לחפש מה ללבוש. תמיד לקח לי המון זמן לבחור בגדים. עמדתי בסביבות ה-20 דקות מול הארון, רק בוהה בו, וחושבת כמה בא לי לחזור למיטה. בסוף בחרתי מכנסי סקיני ג'ינס אפורות, וגופיה צמודה בצבע שחור. התלבשתי, נעלתי מגפונים שחורים, שמתי קצת עיפרון ופודרה, ואמרתי לאימי שאני מוכנה לצאת.יצאנו שתינו לכיוון המכונית, שאימי גוררת אחריה את המזוודה שלי. נכנסנו למכונית, והתיישבתי ליד אימי מקדימה.
"אוי... קייטוש שלי, אני לא מאמינה שאת נוסעת! אני כל כך יתגעגע אליך. תבטיחי לי שאת מתקשרת אלי, כי אם לא אני יתקשר אליך!" אמרה אימי בקול מתוק. חייכתי אליה והנהנתי לאות הסכמה. כי תמיד אם אני שוכחת להתקשר אליה, היא מתקשר אלי, וזה עושה לי פדיחות מול הח'ברה.
שהגענו לשדה התעופה, אמא עזרה לי להכניס את המזוודה לבדיקה, ואז נפרדנו... זה היה מאוד עצוב. מצד אחד שמחתי להפטר מאמא. אבל מהצד השני, אני יודעת שהיא תחסר לי. נתתי לה חיבוק גדול, והיא העניקה לי נשיקה בלחי. הלכתי לכיוון כניסת המטוס. הלכתי לאורך כל המטוס, ובסוף התיישבתי בשורה האחרונה ליד החלון, והסתכלי על הנוף. הדלקתי את האייפוד שלי, ושמתי על שיר אחד שנורא אהבתי. אני חושבת שקראו לו "מונסון". אבל לא היה לי מושג מי שר אותו. תמיד הייתי שמחה שהוא היה מופיע ברדיו... עד שחברה שלי התחרפנה שאני כל היום שומעת רדיו בשביל השיר הזה, והיא הורידה לי אותו לאייפוד. האמת, שגם היא לא ידעה מי שר אותו... ולא היה לי מושג איך היא הצליחה להוריד אותו בכלל.
השיר התחיל לנגן את הפזמון... כשפתאום הרגשתי נגיעה קלה על כתפי. הסתובבתי במהירות לראות מי נגע בי, וראיתי בחור בן ה-17,18 שנים לחייו, הוא היה לבוש בחולצה, או שמלה ליתר דיוק, לא היה לי מושג למה הוא לובש חולצה שגדולה ממנו ב-30 מידות. הוא לבש לראשו כובע חום עם סמל של איזה חברה, ומהכובע יצא לו קוקו מראסטות. הוא חייך אלי חיוך מבויש, ושאל בנימוס "אכפת לך אם אני אשב פה? פשוט זה המקום היחיד שנשאר פנוי בכל המטוס, ומי שאני יושב לידו ממש עולה לי על העצבים". הסתכלתי עליו בפליאה, ואז הנהנתי לאור הסכמה. הסתובבתי חזרה לחלון והפעלתי בחזרה את האייפוד שלי. אחרי 5 דקות בערך, הנער רצה לפתוח איתי בשיחה ושאל אותי מה שמי. "קייט" עניתי לו בקול משועמם. לא רק שהוא נראה לבוש נורא, הוא גם היה נראה פדופיל גמור. "אה, שם יפה" אמר בחנפניות, "אני טום" אמר.
"היי" הוספתי כבדרך אגב. "אז לאן את נוסעת?" שאל אותי, "גרמניה" אמרתי מסתכלת עדיין מבעד לחלון. "באמת?! איזה קטע. גם אני נוסע לשם". אמר בהתלהבות. "רגע את גרמניה? ואיך את יודעת בכלל גרמנית?" שאל בפליאה, "אני מישראל, אבל אמא שלי נולדה בגרמניה, לכן אני יודעת גרמנית" אמרתי בגאווה שאני יודעת שתי שפות ממש טוב. "וואו.. כיף לך. אני יודע רק גרמנית. באנגלית אני כל כך גרוע." הוא אמר בביישנות. "באמת? למה? אתה נראה לי בן 18,17, איך זה שאתה לא יודע?" שאלתי בבלבול. "מה? אמר.
"אז את באמת לא מכירה אותי", אמר קצת באכזבה. למה שאני אכיר אותך?!?" אמרתי בבלבול מוחלט, "חשבתי שעשית את עצמך, שמעתי מקודם את אחד השירים שלנו באייפוד שלך" הוא אמר.
לא הבנתי כלום. מחשבות מוזרות עלו לי לראש. "רגע, אני לא מבינה. מה זאת אומרת שיר שלנו באייפוד שלי?!" שאלתי "טוב, טוב אני אסביר לך!" אמר בקול חזק. "אני טום קאוליץ. מלהקת טוקיו הוטל" אמר בגאווה גלוייה לעין. "טוקיו הוטל?" שאלתי בבלבול גדול. "נו... כן, טוקיו הוטל? הלהקה מגרמניה? אל תגידי לי שאת לא מכירה אותנו. את הרי שומעת שיר שלנו באייפוד שלך", "איזה שיר?" שאלתי מהר, "מונסון" הוא ענה חד משמעית. "מונסון?! טוקיו הוטל?!?" המחשבות החלו לרוץ במוחי... לא הבנתי כלום. ובסוף זה פגע בי. "אני שומעת שיר של הטום הזה?!?! " שאלתי את עצמי. אבל התשובה הגיעה לבד. הבנתי את זה כבר. הסתכלתי על טום, הוא הסתכל עלי במין מבט כזה של "נו?! הבנת כבר מי אני?", לבסוף אמרתי לו "אתה שר יפה. "טום הסתכל עלי בבלבול "אני? שר?! של בפליאה.
"זה לא אתה שר? אז מי שר?" שאלתי אותו יותר מבולבלת ממנו "אההה... זה לא אני!" הוא תיקן אותי. "אני הגיטריסט בלהקה. אחי זה הוא ששר. בגללו עברתי לשבת פה" הוא הצביע על המושב שלו "הוא מעצבן אותי רצח!" אמר בצחוק, חייכתי אליו. הוא היה חמוד. מין בן כזה שאת רואה, ואת רוצה ישר לחבק. היו לו פנים חמודים כאלה, והחיוך שלו היה כובש. גם מחשובת דומות עברו בראשו של טום באותם שניות אלו. הוא הסתכל על קייט הבוהה בחלון, היה לה שיער מושלם. חלק, כאלו שהיא עשתה עכשיו פן, הוא היה שחור, בוהק, נוצץ. היא שמה איפור קל בעיניה וזה מה שעשה את פרצופה יפה ועדין. "וגם היה לה גוף" חשב עוד טום... הוא, שהיה מומחה בכוסיות ובמיניהם ישר הבחין בחזה הגדול שלה, שעמד בצורה מושלמת... היו לה גם רגליים ארוכות ודקות, והוא ראה שהיא עובדת קשה עם שעווה, כדי לעשות אותן חלקות ומבריקות. קייט שמה לב שהוא בוהה בה, לכן הסתובבה אליו ושאלה סתם ככה כי לא היה לה מה לשאול "אתה יודע מתי ארוחת צהריים?", "לא..." ענה בשעמום ועדיין בוהה בה. "תגידי..." הוא התחיל לדבר "בת כמה את?" קייט הסתכלה עליו במבט בוחן ואז אמרה "16 וחודשיים." טום רק הנהן ואז הפנה את ראשו לכיוון אחר. אחרי כמה דקות הוא התחיל שיחה חדשה "בגלל שיש לי הרבה מעריצים, ואת יודעת עם כל עניין הפרסום, לא יוצא לי להכיר בנות יפות כמוך, וגם נחמדות," הוא מיהר להוסיף, "ואני מאוד אשמח לקבל ממך את מספר הטלפון שלך..." קייט לא הבינה, היא בדרכה לגרמניה, ארץ מלאה בחתיכים, וגם עם הכול, הגיטריסט של טוקיו הוטל מתחיל איתה. מצד אחד היא די שמחה, אבל מצד שני היא הרגישה אכזבה. היא רצתה לצאת למועדונים עם אנה, ולהכיר בעצמה בנים חמודים. אבל בכל זאת היא לא יכלה לוותר ככה על הטום הזה שנפל כאילו מהשמיים. היא נתנה לו את הפלאפון שלה, והוא מיהר לרשום את המספר בפלאפון שלו, והסביר "אני חייב לרשום אותך כי רק ככה תוכלי את להתקשר אלי, כי רק מספרים שרשומים לי בתוך הפלאפון יכולים להתקשר אלי" אמר כאילו זה לא דבר חדש בשבילי. "וואו... איזה טכנולוגיה יש היום" צחקתי. הוא נתן לי את מספר הפלאפון שלו, ואז בדיוק הכריזו על ארוחת צהריים. הוא מיהר להגיד לי שהוא חייבת לחזור, ושאחרי האוכל הוא יחזור אלי, והפעם, יביא את האייפוד שלו, ונוכל לדבר ולשמוע מוזיקה... אחרי זה הוא מיהר להסתלק. "הוא דווקא בסדר" חשבתי לעצמי, כאשר התחלתי לאכול את ארוחת הצהריים שהדיילת הגישה לי. "יהיה נחמד עם נצא פעם לדייט... כדי להכיר אחת תשני."
הדלקתי את האייפוד שלי שוב, ושמתי על "מונסון" כדי הפעם להקשיב לגיטרות יותר מאשר לזמר. "וואו" חשבתי, "טום הזה באמת יודע לנגן." השיר הגיע לקטע הפזמון והגיטרות התחזקו, ממש נהניתי הפעם להקשיב לגיטרות... היה משהו מוזר בלהקשיב מזווית עין לגיטרות. השיר נראה ככה שונה... שסיימתי לאכול, סימנתי לאחת הדיילות לקחת לי את הכלים שלי, היא מיהרה אלי, ובאותו הזמן שאלתי אותה איפה השירותים. "בסוף המסדרון" היא אמרה במתק שפתיים, והצביעה על סוף המסדרון. הנהנתי לאות תודה והלכתי לכיוון השירותים.
בדרך עברתי ליד המושב של טום. הוא ישב ליד אחיו כנראה, אבל זה היה ממש מוזר... הם אפילו לא היו דומים. לאחיו היה שיער בצבע שחור חלק עם פסים, ולטום יש בכלל שיער שטני.. עם ראסטות. חשבתי שיכול להיות שאחד מהם בטח צבע.
טום חייך אלי, חייכתי אליו בחזרה, והמשכתי ללכת לכיוון השירותים. העפתי מבט אחורה, וראיתי את טום ואחיו חותמים בדיוק לאיזה נערה מתלהבת. "וואו... הם בטח ממש מפורסמים שמה בגרמניה... וישראל." (חחח)

שחזרתי מהשירותים ראיתי את טום יושב ליד מקומי ושומע באייפוד שלו. תפחתי לו על הכתף, מסמנת לו שייתן לי לעבור למקום שלי. הוא צחק והוריד את האוזניות מאוזניו. הוא הזיז את רגליו אחורה כדי שאני יוכל לעבור.
שהתיישבתי התחלתי לשאול אותו "אז... איזה מוזיקה אתה שומע? חוץ מהשירים של הלהקה שלך?"
"אני שומע כל מיני..." הוא התחיל לדבר בהתלהבות. "הינה קחי" הוא הושיט לה אוזנייה. שמעתי ראפ, ולפי השפה זה היה ראפ גרמני. כל הנסיעה עברה בשמיעת שירים (שטום בחר) ובצחוקים על כל מיני שטויות. דיברנו בחופשיות זה עם זה, וזה היה ממש מוזר. לא חשבתי שאוכל ככה להיפתח עם בן אדם שאפילו לא הכרתי... "5 דקות לנחיתה" הודיעו ברמקול. טום קפץ. הוא דיבר בלחץ ואמר שהוא חייב ללכת לביל. "ביל?!" שאלתי בבלבול, "אח שלי" הוא תיקן את עצמו. "אה... בסדר" אמרתי. "אני יקבל ממך טלפון?" שאל ברצינות, "נראה לי שכן" אמרתי לו. "רגע, אבל למה אני צריכה להתקשר? מה איתך?" שאלתי בסקרנות, "את יודעת מה?" אמר במפתיע "מי שיתקשר ראשון יקבע לאן נצא!" הודיע. "סבבה" אמרתי לו כאות הסכמה. "אז כדי שזה יהיה אתה, כי אני לא יודעת לבחור מקומות טובים, ואתה נראה לי כבר יצאת יותר מ-1000 פעם בחיים שלך" אמרתי לו, וחייכתי חיוך ערמומי. הוא צחק, והעניק לי חיבוק פרידה, ולחש לי באוזן "את בחורה מאוד מיוחדת, אף פעם לא פגשתי אחת כזו... אני מרגיש אליך משהו, שאף פעם בחיים שלי לא הרגשתי לאף אחת!". הסמקתי וחייכתי לעצמי, כי גם אני הרגשתי משוה רחוק כזה, נתתי לו נשיקה קטנה קרובה לשפה. והוא קם ונופף לי לשלום. נופפתי לו חזרה. חייכתי לעצמי שוב. "איזה מתוק... אבל אני מקווה שלא אני יצטרף לעשות את השיחה אליו..." הרהרתי .

מקווה שנהנתם... XD

*דרכים ליצור איתי קשר-
מסן- gevabator@hotmail.com
אייסי- 281000482
מייל- bator1003@walla.com

ביי =]
פרק המשך רק אם יהיו הרבה תגובות..
חחחח

את כותבת נורא יפה! XD
אהבתי נורא... את חדשה נכון?

אמ... לא כלכך... הייתי בין הרשומים הראשונים בפורומים... =]

אמממ... גם אני הייתי דיי בין הראשונים ולא ראיתי אותך חחח ויש לך רק 12 הודעות ולי 600 ומשהו טוב זו אשמתי אני חופרתתתת שמת לב כבר...

אוו יפה (:

תמשיכי!! =P

או זה יפה מאוד מחכה לפרק הבא =]

וכנראה שאת הגבת לי בסוף קודם XD

מהמםם!!
תמשיכי..!! :]]

אז יש המשךךך?

מתי המשך?

כן! יהיה המשך. אבל רק מחר. אני ישתדל להעלות אותו כמה שיותר מהר...XD
בינתיים, תחכו בסבלנות... =]

נווו מתי המשך????

לכל הקוראות-
אני אעלה את הפרק הבא בימים הקרובים.
סליחה
בהביי

יאא, איזה יפה זה D: !
ממש אהבתי - תמשיכי לכתוב !!!

אוקיי, אז אחרי מלאא זמן שלא היה פרק, הינה הוא מגיע!
תהנו =]

פרק 2-

יצאתי מהמטוס, אל הרוח הקרירה המלטפת את פני. סחבתי אחרי את המזוודה שלי ועוד תיק צד קטן עם הדברים האישים שלי.
הלכתי לכיוון היציאה וראיתי הרים של בני נוער, עם שלטים ענקיים. הייתי קצת בשוק, ואז הרגשתי שוב טפיחה על כתפי.
זה היה שוב הוא.
טום הסתכל עלי והתחיל לדבר בלחץ תוך כדי שהוא זורק מבטים מפוחדים לקבוצת המעריצים הממתינים לו וללהקה. "אני ממש חייב ללכת, אבל רק רציתי לדעת לאיזה עיר את נוסעת, כדי לדעת אם אנחנו קרובים וזה..." הוא חייך בביישנות. צחקתי לעברו, אני נוסעת למגדבורג" אמרתי.
"מה? באמת?" הוא שאל אותי ממש מופתע "בשיא הרצינות" עניתי לו בחיוך.
זה היה ממש דבילי מצידי שאמרתי לו בשיא הרצינות ובאמת צחקתי. "אני גר במגדבורג" הוא אמר לי מתלהב. "אבל רק עוד 4 ימים אני אסע לשם" אמר "יש לנו 3 הופעות בברלין, ורק אז אנחנו משתחררים הביתה לחודש וחצי" אמר באנחה. "וואלה? אז אני מקווה שנפגש עוד 4 ימים" חייכתי אליו חיוך כובש.
"שמע, אני ממש חייבת ללכת, חברה שלי מחכה לי... את יודע, לא נעים לי..." אמרתי לו בטון חיובי "כ...כן בטח לכי", אמר לי, אבל ראיתי בעיניו אכזבה.
"טוב, אז אני מקווה שתתקשר..." הסתכלתי עליו במבט מצחיק, הוא חייך אליו שוב, בעצם הוא כל הזמן חייך. פניתי ללכת ויצאתי משדה התעופה.
התקשרתי לסבתא.
"הלוו?" שמעתי את קולה של סבתא מצידו השני של הקו. "היי סבתא" אמרתי לה "אווו... קייט'לה" נשמע קולה המתלהב של סבתי "הזמנתי לך מונית ל-3 וחצי. היא אמורה כבר להגיע נכון?" שאלה אותי "ממ... אני חושבת" הרהרתי "שנייה אני יבדוק בין כל המוניות שמחכות שמה" אמרתי לסבתא בטון מרגיע. עברתי מונית מונית עד שהגעתי למונית שסבתא הזמינה לי. "סבתא מצאתי את המונית, אני יהיה אצלך עוד רבע שעה כזה" אמרתי לה "אני מחכה לך בובי" אמרה לי בקול אימהי "הכנת אוכל?" שאלתי אותה "בוודאי" היא אמרה בהתלהבות, "נראה לך שכשהנכדה האהובה עלי באה אני לא איכן לה את האוכל האהוב עליה?" שאלה בקול נעלב "ל...לא! מה פתאום" גמגמתי "סתם שאלתי" ניסיתי להרגיע אותה. היא צחקה ואז סיימנו את השיחה. "אני צריכה לר''ח בארן 15 מגדבורג" ביקשתי מהנהג. הוא רק הנהן והתחיל מייד לנסוע. נסעו משהו כמו 5 דקות ואז צלצל לי הפלאפון. זאת הייתה אנה.
"הייייייי" היא קראה לי, "היי" אמרתי לה. "מה קורה קייטי?" שאלה אותי אנה "כבר נחתת נכון?"
"בטח, לפניי חצי שעה" אמרתי לה בקול שקט, לא היה לי נעים כי הנהג שמע את כל השיחה. "אני בדרך לסבתא" המשכתי לספר לה. "תבואי לשם וניפגש. אה, סבתא הכינה אוכל... תבואי גם בשביל לאכול, אני מתה מרעב" הודעתי לה "סבבה אז ניפגש שם" אמרה וניתקה ת'שיחה.
"הגענו" אמר לי הנהג כעבור רבע שעה. שילמתי לו ויצאתי מחוץ למכונית. הלכתי קצת ואז הגעתי לבית גדול, יותר נכון ענק. "יואוו.. הבית של סבתא" הסתכלתי בגעגועים. הבית של סבתא שלי הוא בית החלומות של כל ילד. יש בו בריכה שחיה ענקית (עם אורות מזה מגניבים חח) ג'קוזי מחומם, יש גינה עם דשא ובריכות דגים, (לזוגות זה רומנטי מאוד) בתוך הבית זה כבר סיפור אחר!
הסלון ענקי, עם ספות גדולות ורכות, יש שמה פלזמה ענקית שמחסה בערך חצי קיר, במטבח תמיד מלא אוכל, ממתקים, שתייה...
סבתא שלי ממש כמו בחורה צעירה. רוב היום היא בכלל לא בבית. היא רשומה בהמון פעילויות עם איכות הסביבה והתנדבויות לכל מיני עמותות.
אצל סבתא יש לי חדר ממש גדול. יש בו מיטה זוגית ויציאה למקלחת ושירותים, יש לי שמה ממש ארון איפור ענקי, שסבתא מחדשת לי את המלאי בערך כל שבוע. אז בקיצור, הבנתם למה זה בית החלומות של כל ילד.
רצתי בשביל לכיוון כניסת הבית. נכנסתי לצעקתי "סבתאאא" בכל הכוח שלי. היא באה אלי מכיוון המטבח. ועטפה אותי בחיבוק אוהב. "כל כך התגעגעתי" היא אמרה לי "אני גם" אמרתי לה תוך כדי כניסה למטבח. "מה הכנת לי הפעם?" שאלתי את סבתא בקול מתפנק "מה שאת הכי אוהבת" היא אמרה לי בחיבה. "מה?" שאלתי בסקרנות "תפוחי אדמה" היא סיפרה לי כאילו שלא ידעתי. "מכל הסוגים" היא הוסיפה, המאכל האהוב עלי היה תפוחי אדמה.
הודיתי לסבתא על זה שהשקיעה, אבל הייתי חייבת לעלות לחדר שלי שלמעלה. רציתי לראות מה סבתא קנתה לי הפעם. העליתי את המזוודה במדרגות, לקומה העליונה, ונכנסתי לחדרי שלא הייתי בו חצי שנה. הרוב בחדר נשאר כמו שהיה, אבל ראיתי שהיא חידשה לי את מלאי האיפור, היא קנה לי פוף חדש, "וואו, איזה יפה הוא" רצית אליו והתיישבתי עליו.
אחר כך יצאתי למרפסת מסתכלת על הרחוב. "כמה התגעגעתי לפה" חשבתי בשמחה. באותו הרגע שמעתי דפיקה בדלת. "כן?" צעקתי מהמרפסת.
"היי" אנה רצה ונתנה לי חיבוק מוחץ, "ואו, את מדהימה!" היא שוב הסתכלה עלי, "את יותר יפה ממה שהיית" אמרה אנה בקנאה. "נו... אולי די עם זה?! את ניראת יותר טוב" אמרתי לה בשיא הרצינות. היא גלגלה עיניים ופנתה לשכב על המיטה שלי.
"אני ממש חייבת לסדר את המזוודה שלי" אמרתי לה. פתחתי את המזוודה והתחלתי להוציא ערמות של בגדים, כובעים, נעליים וכל מיני שטויות. אחרי שסיימתי, פניתי אליה שוב "תקשיבי אנה, אני ממש רעבה, ואני גם חייבת לספר לך משהו. בואי נרד למטה", הצעתי לה. "בכיף!" היא לקחה את ידי ויצאנו שתינו מהחדר. נכנסנו למטבח וראינו שסבתא כבר ערכה את השולחן, ושמה עליו את תפוחי האדמה-אהבת חיי. (חחח)
השולחן היה מלא בכל מה שתחשבו עליו. מצ'יפס ועד פירה, היו תפ''א צלויים, ומאודים, היו עם שמן זית, וכאלה עם תבלינים.
מה שתרצו.
התחלנו לבלוס. היה ממש טעים. נורא התגעגעתי לאוכל של סבתא, היא בישלה הכי טוב בעולם! "אז... איך האוכל?" שאלה סבתא מסופקת תוך כדי שהיא נכנסת למטבח "מעולה" אמרה אנה, "כן, תודה סבתא" אמרתי לה "אין בעד מה, מתוקות" היא חייכה אלינו. "קייטי'לה, אני צריכה ללכת עכשיו, אני יחזור בערב" אמרה לי סבתא "בסדר" אמרתי לה "אולי נצא...", "אנחנו עדיין לא יודעות" אנה השלימה את מה שרציתי לומר. "אין בעיה! תלכו לאן שמתחשק לכן" אמרה סבתא בחיוך. "אני זזה, ביי" היא יצאה.
נשארנו רק אני ואנה במטבח.
"א-א-אז מה רצית ל-לספר לי?" גמגמה אנה בפה מלא צ'יפס,
סיפרתי לה כל מה שקרה במטוס,
על טום,
וזה שהוא התחיל איתי.
"טום קאוליץ?!?" שאלה אנה בשוק מוחלט.
"כן, מה הבעיה?" שאלתי אותה קצת פוחדת, "את יודעת בכלל מי זה טום קאוליץ?" היא שאלה אותי כאילו אני מטומטמת מעולם אחר. "כן! הוא אמר לי... כולה גיטריסט, מה השוק?" שאלתי אותה באדישות. "כולה גיטריסט?!?! הוא הבנאדם הכי מדובר פה בגרמניה. הוא והתאום שלו, ביל" אמרה אנה.
"התאום שלו?!" שאלתי המומה "הם תאומים? הוא אמר לי שהוא רק אח שלו" אמרתי הפעם אני בשוק. "אז כדי לך לדעת שבנות מתות לצאת עם הטום הזה שלך... שהוא כולה גיטריסט" היא חיקתה את הקול שלי, אבל ברור שבצחוק.
"ואי... כיף לך!!! הוא סקסי לגמרי... וגם חתיך" אמרה לי אנה על טום "כן... הוא חמוד, אבל אני לא מחבבת אותו רק בגלל המראה שלו... הוא ממש נ-נחמד" גמגמתי.

ככה היה המשך היום שלנו. דיברנו על טום, ועוד טום, ונחשו מה? עוד טום. זה הדבר היחיד שעניין את אנה. היא לא האמינה שטום קאוליץ בכבודו ובעצמו התחיל איתי, היא לא יכלה לקלוט את זה. כל הקטע הזה קצת העליב אותי, שהיא לא יכולה לקלוט את זה.
"אז לאן את רוצה שנצא?" שאלתי אותה בסוף, שכבר לא היה לי כוח לשמוע על טום. "לא יודעת... את רוצה קולנוע אולי..?" שאלה אותי, "לא! אין לי כוח למשהו שקט, בא לי להתפרע" הודעתי. "כן... מתאים לי" הצטרפה אלי אנה.
"אז איזה מועדון בא לך?" שאלתי אותה "אני לא מכירה מועדונים פה במגדבורג".
"זבל! אין פה מועדונים נורמאליים" אמרה אנה בכעס. "אז מה עם ברלין? יש שמה משהו מעניין?" שאלתי עם קצת תקווה. "כן! שמה יש דברים טובים" אנה דיברה בהתלהבות "אז נוסעות?" שאלתי אותה "כן, אבל צריך להתארגן".
"תירגעי אנה, רק שבע עכשיו" הצבעתי על השעון, "כן אבל את יודעת כמה זמן לוקח לנו להתארגן שאנחנו ביחד" היא קרצה לי, צחקתי.
"טוב תיכנסי את ראשונה למקלחת" הצעתי לה.

אחרי שעתיים רק היינו לבושות.
אנה לבשה חצאית מיני מדהימה. "הי, היא שלי" חשבתי בעצבנות בפעם הראשונה שראיתי אותה מודדת אותה, היא לבשה חולצת סטרפלס לבנה, שהבליטה את חזהה. לעומת זאת אני לבשתי שמלונה שחורה, עם נעלי עקב אדומות. "דווקא נראיתי סבבה" חשבתי לעצמי בזמן שמרחתי קצת מסקרה על הריסים, שמתי עיפרון בעיניים, וטפטפתי קצת מה"אמור אמור" שלי, כדי לא להסריח. אנה כמובן הגזימה עם כמויות האיפור שלה. אבל היא הייתה מדהימה.
ירדנו למטה וראיתי שסבתא השאירה לי כסף על השולחן.
לקחתי את הכסף והזמנתי מונית. "למועדון ה- K.C.A " אמרה אנה לנהג בביטחון. ושוב כמו כל הנהגים הוא רק הנהן והתחיל מייד לנסוע. נסעו בסביבות ה-20 דקות, אז שגם הנהג הזה אמר "הגענו". שילמו לו ויצאנו לרחבת הכניסה למועדון. הכניסה הייתה מוצפת אנשים. או יותר נכון בני נוער. היו שמה גם בנות ממש קטנות, בגילאי 12 מינוס. קצת הופתעתי שהם רוצים להיכנס למועדון, אבל אז שמתי לב ששומרי הביטחון מעיפים אותם אחורה. אחרי כמה דקות נתנו לי ולאנה להיכנס למועדון. הייתה שמה מוזיקה נחמדה. אני ואנה התקדמנו לעבר הבר, ואני הזמנתי קולה, לא בא לי עכשיו אלכוהול. אני לעומת זאת הזמינה וויסקי, היא שיקרה לברמן שהיא בת 18. "איזה ברמן מטומטם, איך הוא מאמין לה?" חשבתי לעצמי. אחרי שסיימנו לשתות המשכנו לדבר על שטויות של בנות, ואז הלכנו לרקוד.
רקדנו מלא זמן, עד שלא הרגשתי את הרגליים שלי, ואז פרשתי שוב לבר. אנה באה אחרי בחיקו של איזה בן חתיך, "איך זה שהיא תמיד משיגה את ההכי חתיך?" חשבתי בעצבנות. התיישבתי על הבר, והזמנתי בירה. רק שהתחלתי לשתות את הלגימה הראשונה הרגשתי תפיחה על כתפי, קצת נחנקתי מהבירה, וחשבתי " לא, לא יכול להיות שהוא פה!" סובבתי את ראשי לאחור...

*רק שיהיו הרבה תגובות, יהיה פרק 3!
נו.. אז מחכה לתגובות =]

ואווווווווו עכשיו קראתי את שתי הפרקים והם ממש טובים!!
תמשיכי

ואווווווווו עכשיו קראתי את שתי הפרקים והם ממש טובים!!
תמשיכי

מחכה להמשך!! (:

וווווווווווואי את חייבת להמשיך

היי, לכל הבנות המתוקות שהגיבו- תודה אני אוהבת אותכן!

*לכל האנשים שקוראים את זה-
להגיד לכן מה אני הכי שונאת? אני שונאת שיש הרבה כניסות, אבל תגובות אין הרבה בכלל! תמיד שאני נכנסת לאנשהו, אני מגיבה (אבל לא תמיד אני נכנסת, בגלל זה אין לי הרבה הודעות) לא משנה אם אהבתי או לא! אני מגיבה! כי זה נותן כבוד למי שפתח את הדף הזה! אני ממש משקיעה וכותבת סיפור, ואני מקבלת בקושי 5 תגובות!
מקווה שתקחו את זה לתשומת ליבכם, כי אני באמת משקיעה!!! כל פרק לוקח לי מלא זמן לכתוב, כי אני כותבת פרקים ממש ארוכים...=]
זהו... מקווה שפעם הבאה שאני יכנס אני יראה המון תגובות, כי זה ממש משמח אותי!
בהביי- תזכרו, אני אוהבת אתכן!! תמיד!

הי, וגם את טומיי שליי!!!

תגובות....?
פליז....?

המשך..
המשך..
המשך..

אעאעאע.. זה סיפור ממש יפהה!!!
את כותבת ממש יפה..

אני רוצה המשך.. בבקשה אני יגיב לך כל פעם שאני קוראת..פשוט רק היום ראיתי את זה ><

אני ב-מ-ת-ח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

3>

נו אז יש המשךך?

אם את לא תשימי.. אני יעשה הצפה !
חוחוחו...

ה
ממ
ששש
ךךךך
ההההה
ממממממ
ששששששש
ךךךךךךךךך
הההההההה
מממממממ
ששששש
ךךךך
ההה
ממ
ש
ך


בקיצור: המשך ><