העיתוי המושלם!

אמממ סורי שקצר אבל אחיים שלי ירין חולהה יש לו 38 מעלות חום והוא רק בן שלוש!!
אני צריכה לעזור לאחותי (אמא שלו) איתו כי הוא בוכה כל שניה!!
החלמה מהירה אחיין מתוק שלי!!!!
ביי..
שלחו תגובות אל תיהיו רעים!!

מהמם!

למרות שכל הקטע הזה לא ממש מתאים לבילי המציאותי..

רק תמשיכי!!!

ושירגיש טוב ! =]

עינבוש כתב:

מהמם!

ושירגיש טוב ! =]

חח תודה!!

ולכי תדעי מה מתאים לביל המציאותי למה פגשת אותו?! חחח XD (זה לא היה בכעסס)

וגם אםם לאא.. זה סיפור דמיוני..אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה! חח :]]

עודד תגובות!! :]

חמוד

קצת קצר אבל יפה...

אעע יפה יפההה יפההההההה!!!!!!!!!!!!


המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך


את מוכשרתתת;]

חחח תודהה מאמייי 333>
רק שאני לא בטוחה שאני ימשיך כי אני רואה שכבר לא כותבים לי הרבה תגובות
אבל כנסו לבלוג שלי אני מנהלת חדשה ואני עושה עידכונים:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483580
תגיבוו!

ללללללללאלאלאלאלאלאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!

אני יגיבב לך 76453587698769876 פעםםםםםם רקק תמשיכייייייייייי


פליזושקההההההההההההההההההההההההההההההההה

תמשיכי תמשיכי!!!!

אוקיי תחכו להמשך מחרר!!

יאיי המשךך

פרק 5!
קמתי מהמיטה והיתחלתי להיתארגן.
שמתי חולצה קצרה אדומה עם איזה קישקוש בצבע שחור ,ג'ינס סקיני, ונעליי ואנס שחורות
שמתי קצת קרם בשיער כדי שלא יתנפך וירדתי לחדר אוכל.
כשהיגעתי למעלית ראיתי את טום בדיוק מזמין אותה
טום: "שלום אנד גוד מורנינג!"
אביב: "היי!! ממתי אתה מדבר עיברית???"
טום: קודם אומרים בוקר טוב לא?!"
אביב: "חחח צודק בוקר טוב טוםם!!" אמרתי בשמחה
טום: "בוקר טוב ואני יודע את זה כי אתמול ראיתי שלום אנד גוד איבנינג..
חח מצחיק הצפנפן הזה.."
אביב: "יצפאןן!!"
טום: "כןן הוא..!!"
שנינו ירדנו במעלית והיגענו ביחד לחדר אוכל.
ביל גיוארג וגוסטב כבר היו שםם וביל היסתכל עליי דקה שלמה וחייך!
גוסטב: "שלום אנד גוד מורנינג!!"
אביב: "חחח מה כולם ראו אתמול יצפאן?!"
גיוארג: "כןן!! הוא ממש מצחיק!"
אביב: "חחחחח אוקיי"
ביל: "בוקר טובב בואי שביי" הוא אמר וסימן לי לשבת בכיסא לידו
ישבתי לידו וטום ישב לידי
טום: "איך עבר עלייך הלילה?"
הייתי טיפה בהלםם לא ידעתי מה לענות
ביל נתן כאפה לטום מאחורה כדי שישתוק
'טוב הוא כנראה סיפר לו הם הרי תאומיםם..'
ביל ניסה לשנות נושא: "את רוצה לאכול משו?" הוא שאל בחיוך.
הייתי מהופנטת
אביב: "אממ..לא תודה אני לא ממש רעבה.."
ביל: "אוקיי"
גוסטב: "טוב אז בואו נלך לקחת לנו לאכול"
גוסטב גיוארג וטום קמו וביל נישאר לידי
ביל: "אני כבר בא מאמי" הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים
אביב: "אוקיי מחכה"
הוא חייך וקם
ראיתי שביל דיבר עם טום בעצבנות הוא היסתובב אליי וסובבתי את ראשי
כדי שלא יחשוב שאני מקשיבה לשיחה שלהם.
הם חזרו וישבו לאכול
בארוחה דיברנו וצחקנו על כל מיני דברים שקרו להם אתמול בלילה.
ביל הגניב אליי כמה חיוחים וציחקוקים וגם צחק איתי על טום..
אחריי הארוחה יצאנו מחדר האוכל ודיויד בא לקרתנו
דיויד: "בואו בנים יש לכם ראיון אחר כך עוד ראיון ואז עוד ראיון ואז יש לכם מפגש מעריצים
גוסטב נאנח וגילגל עיניים: "עוד יום עמוס אבל כיפי!!"
דיויד: "שמח בשמחתך!" הוא אמר בציניות
דיויד: " טובב בואו בחוץ מחכות לכם כמה מעריצות אזז זריז בקשה!"
ביל: "את רוצה לבוא איתנו?" הוא לחש לי בחיוך
פתחתי את פי כדי להגיד משו אבל דיויד כנראה שמע את הלחישה הזאת ):
ואמר: "מצטער היא לא יכולה לבוא זה יעורר חשדות"
ביל היתסכל עליו בכעס ואני היתי קצת בבעסה
אבל אז ביל חיך אליי ואמר: "טובב אז שאני יחזור אני כבר יראה אותך טוב יפה שלי?"
חייכתי אליו ואמרתי: "בסדר מאמי שלי אין בעיה"
הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים ונפרד ממני לשלום
'גאדד!! הוא כזה מלאכי!! אני הכי בראת מזל בעולםם!'
עמדתי שם וחיכתי

*נקודת המבט של ביל*
חזרתי לחדר מנסה לא להעיר את כולם אבל ראיתי שהם כבר מאורגנים
טום: "איפה היית כל הלילה?" הוא שאל ולפתע עלה לו חיוך על הפנים
ביל: "סתםם.." לא ידעתי מה להגיד לו בדיוק אז ניכנסתי מהר לחדר
שמעתי לחשושים מאחורי גבי. טום נכנס אחריי
טום: "אני מכיר אותך יותר מידי טוב, אני רואה שאתה מאושר, מה קרה?"
'טוב נו זה ברור שהוא מכיר אותי אני חייב לספר לו'
טום: "נכון!"
ביל: "חחחחח"
טום: "נו ספר!"
ביל: "טוב נו..היה לי משו עם אביב"
טום פער את פיו
טום: "מהההההההההההההה?! וזה סתם סטוץ או אמיתי?"
ביל: "ברור שזה אמיתי!! כבר מהרגע הראשון!"
טום: "מזל טוב אחותייייייייייייי!!"
ביל: "תפסיק לדבר אליי בלשון נקבה!
טום: "חחחח מה שתרצה"
ביל: "אל תגיד עדיין לגיוארג וגוסטב אני יספר להם אחר כך"
טום: "חחח אוקיי"
יאלה בו נצא
יצאנו מהחדר וגוסטב וגיוארג ישבו על הספה ודיברו
טום: "יאללה בואו"
גיוארג: "נו אז איפה היית אתמול?"
ביל: "נספר לך אחר כך" ניסתי להיתחמק
גוסטב: "חחח ביל קרה משו?"
גיוארג: "הוא בהריון"
גיוארג גוסטב וטום צחקו
ביל: "טוב זה לא זמן לירידות עלי בואו כבר"
טום: "כן אחותי!"
ביל: "דיי כבררר!!!"
טום: "טובב בוא כבר"
יצאנו מהחדר
טום: "אה חכו שניה שחכתי את המפתח לחדר"
ביל: "טוב אנחנו נרד בינתיים"
טום: "אוקיי"

ישבנו בחדר אוכל ואנשים נעצו באנו עיניים ניסיתי לא להיתיחס
גוסטב: "נו בא לך לספר כבר איפה היית אתמול?"
ביל: "טוב אוקיי היתי עם אביב וזהו די שאלות!"
גיוארג: "אוהו! סופסוףף!! חחח טוב די לא נציק לו עם זה"
גוסטב: "כן בטח! חחח"

טום ואביב לפתע באו
'היא מהממתתת' חשבתע לעצמי רק אחרי דקה שלמה שמתי לב שאני לא מפסיק לחייך אליה
ושאני לא בדיוק במציאות 'טוב לחזור למציאות'
ביל: "בוקר טוב בואי שבי"
היא ישבה לידי היתי מאושר טום ישב לידה
טום: "איך עבר עליך הלילה?"
נתתי לו כאפה קטנה בראש כדי שישתוק 'איזה דפוק! מה הוא אומר את זה?!'
ניסתי להעביר נושא מהשתיקהה המביכה
ביל: "את רוצה לאכול משו?"
היא חיכה אליי את החיוך המקסים שלה
אביב: "לא תודה אני לא ממש רעבה"
ביל: "אוקיי"
גוסטב: "טוב אז בואו נלך לקחת לנו לאכול"
טום גיוארג וגוסטב קמו ואני אמרתי לאביב: "אני כבר בא מאמי"
אביב: "אוקיי מחכה"
חיכתי אליה וקמתי
ביל: "י'דפוק מה אתה אומר לה את זה?!" אמרתי לטום בכעס
טום: "סליחה נפלט לי"
ביל: "אז שלא יפלט!"
היסתובבתי לאביב וראיתי שהיא לא מיסתכלת לכיוון שלנו
ביל: "אידיוט!" לחשתי לו
טום: "שתקי י'כוסית"
ביל: "נישבר לי ממך!"
ישבנוו בחזרה בשולחן
היתחלנו לצחוק על כל מה שקרה אתמול ואני ואביב חייכנו זה לזו מידי פעם
גם צחקתי איתה על טום יש לה צחוק כל יפה!
יצאנו מהחדר אוכל ודיויד אמר לנו את התוכניות של היום
רציתי שאביב תצטרף אלינו
ביל: "את רוצה לבוא איתנו?"
'בקשה תגידי כן! בקשה תגידי כן! בקשה תגידי כן!"
דיויד: "מצטער היא לא יכולה לבוא זה יעורר חשדות"
היסכלתי עליו בכעס 'תודה דיויד אני ממש מעריך את זה!'
ניסיתי לשמח קצת את אביב כדי שלא תתבאס: "טובב אז שאני יחזור אני כבר יראה אותך טוב יפה שלי?"
אביב: "אוקיי מאמי שלי אין בעיה"
נשקתי לה והלכתי לכיוון דלת המלון 'איזה כיף שהיא מבינה אותי'
הקולות של המעריצות החזירו אותי לארץ עברנו וחתמנו לכל המעריצות
היו מעריצות שצעקו: "ביל! אני אוהבת אותך! תעשה לי ילד!"
ואני בליבי חשבתי: 'מצטער בנות הלב שלי תפוס לאחת והיחידה'
ניכנסנו למכונית ונסענו לראיון הראשון שלנו.

טובב זהוו בינתיםם מקווה שתאהבו..
ביי ולילה טובב!! 333>>

האהאהאהאאאאאאא!!


פרקקקק מהממםםםם!!!!


מתייי המשךךךךך?!? אני מתהההה להמשךךך!!

איאי מוכשרת שכמותך...

33>

אויי זה מהמם!! בטירוף!!!

אחלה סיפור (:
רק לא אהבתי את הקטע שהם ישר שכבו .. אבל סיפור יפה (:

הנה פרק 6!!
שמתי את זה כי משעמםם ליי אבל אני רוצה עוד תגובותתת !!! ))

פרק 6!
*המשך נקודת המבט של ביל*
בדרך לא צחקתי עם הבנים בכלל רק היתסכלתי בחוץ וחשבתי על אביב
על כמה שהיא יפה ועל כמה שהיא מבינה אותי ושאין לה בעיה עם כלוםם
'היא מושלמת' חשבתי לעצמי.
שמעתי מישו שקורא בשמי מספר פעמים "בילל...בילל...בילל...!!"
ביל: "אביב?" שאלתי את עצמי בתיקווה.
לפתע שמעתי את טום גוסטב וגיוארג צוחקיםםם צחוק רועםםם !!!
ביל: "על מה אתם צוחקים בדיוק?!" שאלתי בכעס ובבילבול.
טום: "עליך י'מאוהב אחדד !!" הוא המשיך להיתפתל מצחוקק
ביל: "מה כבר עשיתי?"
טום: "אנחנו שעה קורים לך ואתה לא מגיב! אחר כך אתה חושב שזאת אביב חחחחחחחחח"
ביל: "באמת אני מעדיך שזאת תיהיה היא ולא אתה!!" אמרתי בכעס
וטיפה היתחרטתי על זה אח כך..
טום הפסיק לצחוק והיסתכל עליי במבט נעלבב..
גיוארג שבר את השתיקה: "נו מה יש לך אתה? אתה חושב רק על האביב הזאת כל הזמן"
גוסטב: "כןן בילל, כדאי לך להיזהר שלא יפלט לך משו ברעיון"
ביל:"הכל יהיה בסדרר.."
גיוארג: "כדאי לך"

*נקודת המבט של אביב*
אחרי שחיכתי לעצמי שם שעה החלטתי לעשות משו עם עצמי
'מה כבר יש לעשות פה?' חשבתי
'ברייכההההההה !!!!!!'
רצתי לכיוון המעליות במהירות ובדרך ניתקלתי במישהו בטעות ונפלתי ארצה
"את בסדר? אני מאוד מצטער"
אביב: "זה בסדר.." אמרתי ושמתי את ידי על ראשי, כאב לי קצת
"בואי, אני יעזור לך לקום"
הוא נתן לי יד ועזר לי לקום.
היתכלתי עליו, הוא היה עם שיער בלונדיני ארוך דומה לכרה, עיניים ירוקות ושיניים לבנות
'כמעט מושלם' חשבתי לעצמי אך מחקתי את המחשבה הזאת מראש 'לא אביב!! את אוהבת
את ביל!! הוא נראה לך חתיך אבל את לא אוהבת אותו את לא מכירה אותו!!'
"איך קוראים לך?"
אביב: "אני אביב..ואתה?"
"אני שון"
אביב: "היי.."
שון: "היי"
"אני מאוד מאוד מצטערר אני לא כל כך בעיניינים...אני קצת מצוברך"
אביב: "הוו..אני מיצטערתת" אמרתי ולא רציתי לשאול יותר מידי שאלות כדי לא לחדור לו לפרטיות
שון: "חחחח זה בסדר זה לא אשמתך.."
אביב: "טובב אני צריכה ללכת..אממ היה נחמד להכיר אותך..."
שון: "גם אותךך.."
פניתי ללכת ועברתי על פני שון הירגשתי יד שמושכת אותי חזרה..זה היה שון
אביב: "כן?"
שון: "אמממ מה את הולכת לעשות עכשיו?" הוא שאל בהיסוס
אביב: "אממ אני הולכת להיתארגן ולשרוץ קצת בבריכה"
שון: "אהה אוקיי..אז יש מצב שנראה אותך שםם?"
אביב: "חחח אוקיי"
פניתי שוב לכיוון המעליות הפעם בהליכה איטית
'גאד! אני מקווה שלא יקרה משו..אני רוצה את ביל!'
עליתי לקומה האחרונה,ניכנסתי, והיתחלתי להיתארגן...
שמתי ביקני בצבע שחור עם משבצות ורודות בקוים (יענו בקו בצד כזה שמסמן את הביקני)
על בגד הים שמתי גופיה לבנה וחצאית קיץ כזאתי בצבע שחור
"בול!" אמרת לעצמי. לקחתי קרם שיזוף, בקבוק מים, ובמבה כי היתי טיפה רעבה
בכל זאתת..לא אכלתי כלום עד עכשיו, אבל העדפתי במבה
ירדתי לכיוון הבריכה, היתישבתי על אחת הכיסאות וראיתי מישהו יוצא מהבריכה..
"שון?" אמרתי לעצמי..הוא היתקדם אלי ו..

*נקודת המבט של ביל*
אחרי שני ראיונות עם אותם השאלות רק לעיתונים שונים היגענו לראיון השלישי והאחרון.
גוסטב: "נו איפה המראיינת הזאת?!"
טום: "נו מה אתה מצפה?! זה עיתון בראבו! הם תמיד מאחריםםם!!"
אני שתקתי לא רציתי לדבר בכלל ולא היה לי כוח לראיון רציתי רק לחזור לראות את אביב
'מעניין מה היא עושה עכשיו? היא חושבת עלי? מה אם קרה לה משו?'
טום הפסיק את מחשבותיי "ביל!! כדאי לך להיתרכז לראיון! אתה זה שמדבר הכי הרבה
וזה יראה מוזר אם לא תעשה את זה!!"
ביל: "בסדר אידיוט! למה הכל נופל עליי?! דברו גם אתם!!"
טום: "אני מדבר כשאני מרגיש שאתה לא בדיוק בפוקוס! אז תגיד תודה ושתוק!"
ביל: "לא בא לי!!!!"
גיוארג: "טוב אולי שתקווו?!?!?!" כולם באמת שתקו מהצעקה הענקית של גיוארג
המראיינת ניכנסה, קמנו ולחצנו לה ידיים
"שלוםם...מה שלומך?...תודה..שלוםם" בירכנו אותה והיתישבנו שוב
מראיננת: "אוקיי בנים אני מבינה שהייתם היום בעוד שני ראייונות אבל זה יהיה קצת אחר
זה ראיון אהבה אוקיי?"
כל המבטים הופנו לביל
מראיינת: "קרה משו?"
טום: "לא לא..זה סתם משו מצחיק שצחקנו על ביל אתמול על זה שאין לו חברה" טום ניסה לרמוז
ביל היסכל עליו בכעס אך שכח מיזה תוך רגע
מראיינת: "אוקייי נתחיל! מי האישה האידאלית שלכם?"
'אביב' חשבתי לעצמי "אממ נראה לי שהאחיות אולסן הם באמת חמודות"
טום:" כן אני ממש אוהב אותם"
גיוארג: "אנג'לינה ג'ולי"
גוסטב: "אני מסכים איתו"
מראיינת: "איך אתם רוצים שהבחורה שלכם תיראה?"
'כמו אביב'
טום: "אאמממ אני אוהב בנות שמוציאות את הנשיות שלהם החוצה! כלומר עם חציות מיני ונעלי עקב זה ממש טוב!!"
מראיינת: "בילל..."
הייתי טיפה לא בפוקוסס
מראיינת: "בילל...?? שאלתי שאלהה איך אתה רוצה שהבחורה שלך תיראה?"
ביל: "כמו אביב!"
היתה דממה בחדר, כולם היסתכלו עלי ופערו את פיהם
מראיינת: "סליחהה..??"
ניסיתי לצאת מיזה: "אממ כמו העונה אביב...הכל יפיפה ופורח ומצוין!!" חיכתי חיוך מאולץ
מראיינת: "אהה הבנתי.." היא אמרה בבילבול רב
'אחח!!מזל שיש לה שם כזה! בדיוק כמו שהיא!'
אחרי הראיו שברוב השאלות הייתי חיב לאלתר משו כדאי לצאת מהפאדיחה ,חזרנו בחזרה למכונית לכיוון מפגש המעריצים
טום: "תגיד לי מה את דפוקקק?!!!! אתה שם לב למה שאתה אומררר?!?!!? אם יגלו את זה
זה יהיה הדבר הכי קשה בהיסטוריה כדי לצאת מיזהה!!! אידיוט מפגר ומאוהבב!!"
ביל: "טווםםם!!!! כדאי לך להירגעע!! אתה בחיים לא ידעת מזאת אהבה כי אתה מזיין בחורות ללילה אחד ומחליף אותם כמו גרבייםם!! אתה לא מיתביישש!!??!!!
בחורה זה לא סתם!!! ואם אני מאוהבב אז אני מאושר מיזה!! ומצידי שכל העולם ואחותו ידעו את זהה!!! ברור לך אח מפגר ולא מועיל שכמותך?!?!?!?!"
טום היסתכל עלי במבט נעלב..הוא ידע את זה שהוא בחיים לא היה מאוהב ואני כן וזה גרם לו להרגיש די רעע.. לא ביקשתי סליחה רציתי שהוא ילמד לקח.
כל הנסיעה עברה בשקט אף אחד לא הוציא מילה רק גיוארג וגוסטב החליפו מבטים וטום ואני היסתכלנו כל אחד לכיוון אחר..
היגעו להיכל ששם היו מיליוני מעריצים ומעריצות ניסנו לחייך ואני אמרתי הרבה "דאנקאשן"
חתמנו למעריצים וחיכנו אליהם טום העביר לי פתק מתחת לשולחן וזה הזכיר לי את הימים שהינו בבצפר..
בפתק:
'אחי אני מיצטער על הכל! אם אתה מאוהב אז אני תומך בך אני רואה כמה אתה אוהב אותה!
אז בהצלחה!! )'

חיכתי לעצמי ואז חיכתי לטום הו לא היסכל עלי אז נתתי לו בעיטה קטנה ברגל
טום: "היי! אתה אמור לעשות את זה רק בהופעה לא כל הזמן"
שנינו צחקנו..
"סליחה" פנתה אלינו מעריצה אחת ששעה כבר עומדת מולנו ומחכה לחתימה
ביל: "כן סליחה" חתמתי לה במהירות
היא חיכה לטום כנראה כדי להשיג משו אבל הוא רק היסתכל עליה לשניה וסובב את ראשו
'אני שמח שהוא מקשיב למה שהוא אומר'
'אי מקשיב רק כי זה נכון' הוא קרא את מחשבותיי ואני את שלו.
אחרי המפגש מעריצים חזרנו לבית המלון ועליתי ישר לחדרה של אביב דפקתי בדלת
אף אחד לא ענה..דפקתי שוב ושמעתי קול בכי מבפנים
ביל: "אביב! תפתחי לי! זה אני ביל!" היא לא פתחה הרגשתי קצת רוח בעורפי כאילו מישהו נוגע בי.
'נו מה רץ כאן?! יש פה רוחות?' חשבתי 'שיט! רוחות!'
ניזכרתי במה שאביב אמרה כשהיגענו לפה. ניכנסתי לחדרי ופתחתי את הדלת שמקשרת בין החדרים חיפשתי אותה בכל הסוויטה ולא מצאתי אותה ניכנסתי לשירותים וראיתי אותה..

*נקודת המבט של אביב*
שון היתקדם לעברי ויש בכיסא לידי
שון: "היי לך.."
אביב:" היא גם לך"
שון:"את נראת טוב"
אביב:"אממ תודה" קצת הפריעה לי המחמאה הזאת
שון:"בא לך להיכנס למים?"
אביב: "סבבה בוא"
ניכנסו שנינו למים וזה היה כל כך מצחיק! הישפרצנו מים לכל עברר והיטבענו אחד את השני!!
בסוף יצאנו וישבנו על הכיסאות
שון:"זה היה מצחיק"
אביב:"אכן"
שון:"אכן?"
אביב:"אכן"
שנינו צחקנוו
שון:"בא לך לבוא לבר בלובי? יש שם משקאות חינם"
אביב:"לא תודה אני לא שותה"
שון:"אל תדאגי לא יקרה לך כלום"הוא אמר וקם
בלי ברירה הלכתי אחריו
ברמן:"כן מה בישבילכם בקשה?"
שון:"תביא לנו שני ג'יימסון בקשה"
אביב:"מזה?"
שון:"זה משו טוב אל תדאגי"
היתחלנו לשתות ולשתות עד שהיתחלתי להרגיש סחרחורות
אביב:"שון כואב לי הראש"
שון:"בואי ניקח אותך לחדר"
הוא העלה אותי לחדר וניכנס יחד איתי נפלתי על המיטה ועצמתי עיניים
שמעתי את הדלת ניסגרת ונינעלת,הירגשתי מישהו עולה על המיטה וניהיה קרוב אליי
לא היה לי כוח בכלל לפתוח עינייםם...
ואזז...

המשך יבואא....


חחחחח אני חולה על קטעים כאלהה!! )
יאלהה ביי ושבת שלווםםם אולי מחר עוד פרק רק אם יהיו מספיק תגובות!!
ביי אוהפתת 3333>>

וווווווואו(:
אהההבתי אהבתי אהבתי..
הממשך דחופפפ3>

[בטח הוא אנס אותתתה]
יאי..P:
חחחחחחחחח סתם!!

מהמם!!!!


רוצה המשך!!!

שלווםםםםם !!
אנשים?! גיבוו!!!

פרק 7!
*המשך נקודת המבט של אביב*
ואזז...
אני לא זוכרת מה קרה כנראה שעיבדתי את ההכרה.
פתאום הרגשתי משוו..כאילו משו זז מיתחתיי ואז זה הפסיק
לא יכלתי לפתוח את העיניים זה היה מאמץ רב בשבילי.
לקחתי נשימה עמוקה, פתחתי את העיניים.
בהתחלה ראיתי מטושטש..צללים,צבעים בהירים,קצת אור אימצתי את עיניי עד שהיתחדדה לי הראייה.
ראיתי שאני שוכבת על המיטה מתחת לשמיכה ואני ערומה לגמרי.
היסכלתי קצת הצידה וראיתי את שון מתלבש.
לא הבנתי מה קרה
אביב: "שון?"
שון: "כן?" הוא אמר בתמימות
אביב: "מה אתה עושה?"
שון: "מה נראה לך שאני עושה?" הוא אמר ויצא מהחדר.
'מה קרה פה כרגע?' חשבתי.
ניסתי להיזכר אבל לא ניזכרתי בכלוםם.
'אוקיי.היתי בבריכה עם שון, הלכנו לשתות ו...' נתקעתי. ופתאום 'שיט!! שיט שיט שיט!! שיט, פאק, דאמט !!! אני לא מאמינה שזה קרה!!' צעקתי על עצמי בליבי.
קמתי למצב ישיבה וראיתי על השמיכה כתם אדום קטן. הורדתי מעליי את השמיכה לגמרי וראיתי את כל המיטה מכוסה בכתמי דם 'אבל..זה לא יכול להיות..אני לא בתולה..'
שוב חשבתי מה קרה עד שניזכרתי "שיטט!! מה התאריך היום?!" צעקתי הפעם בקול.
קמתי והיסתכלתי על לוח השנה שהיה בכניסה לחדר. "לאאא!! זה לא יכול להיותת!!" צעקתי כימעט בוכה.
לא יכולתי לשאת את זה יותר הלכתי לשירותים ומיליתי את האמבטיה עד סופה
שמעתי דפיקה בדלת. לא עניתי. שוב היתה דפיקה 'זה בטח ביל' היתחלתי לבכות וניכנסתי לתוך האמבטיה
"אביב! תפתחי זה אני ביל!" לא יכולתי יותר, היכנסתי את כל גופי לתוך האמבטיה ואז את הראש, הדבר האחרון ששמעתי היתה פתיחת דלת וצעקה: "אאאבבייייבבבבבבבב!!!!"

*נקודת המבט של ביל*
ניכנסתי לשירותים וראיתי אותה בתוך האמבטיה כשכל ראשה בתוך המיםם "אאאאבביייבבבב"
ניכנסתי לאמבטיה והוצאתי אותה משם, היחזקתי אותה בידי "אביב תעני לי" צעקתי אך היא לא הגיבה. הוצאתי אותה מהמקלחת ושמתי אותה על הספה תוך כדי שאני בוכה. בכי מר. הילדה שאני הכי אוהב בעולם ניסתה להיתאבד. לפחות זה מה שאני חשבתי.
לקחתי את השמיכה שהיתה זרוקה על הריצפה לצד המיטה וכיסיתי אותה. "מה לעשות עכשיו?" שאלתי את עצמי בלחץ כשאני מניח את ידיי על עורפי ומיסתובב בסוויטה. היסתובבתי וראיתי את את כל המיטה מכוסה בדם 'אביב מה קרה לך?' לחשתי בלב, דמעה ירדה מעיני.
היחלטתי להיתקשר לטום.
טום: "הלו?"
ביל: "טום?! תגיע דחוף לסוויטה של אביב!" צעקתי בלחץ.
טום: "מה קרה?!" הוא שאל ושמעו בקולו שהוא מודאג
ביל: "אני לא יודע! היגעתי לסוויטה של אביב וראיתי את כולה בתוך האמבטיה מחוסרת הכרה וכל המיטה מלאה דם!!!" צעקתי בבכי.
טום: "מהההההההההההההה?! אוקיי אנחנו מידד באים!"
ניתקתי את השיחה. לקחתי בקבוק מים שהיה באיזה תיק ושטפתי את הפנים של אביב. אולי זה יעזור לה להיתעורר (?). נישמע דיפקה מהירה בדלת רצתי לפתוח אלו היו טום, גוסטב וגיוארג נכנסו לסוויטה מבלי להגיד שלום. זה לא היה הזמן. כשהם ראו את אביב פיהם נפערו
טום: "מה קרה כאן?!" הוא שאל בדאגה
ביל: "אינלי מושגג.." לחשתי והינדדתי את ראשי כשאני עדיין מיסתכל על אביב.
גוסטב וטום ניגשו לאביב וגיוארג אחריהם.
טום: "היא נושמת בכלל?" שמתי את אצבועתי על צווארה כדי לראות אם יש דפיקות לב.
ביל: "הלב דופק"
גוסטב: "יופי לפחות זה" הוא נאנח.
טום: "אני אומר שניתקשר לאמבולנס"
גיוארג: "אבל יזהו אותנו אם נלך איתה."
ביל: "לא מעניין אותי!!" צעקתי "היא הבחורה שאני הכי אוהב והיא מחוסרת הכרה ואני לא יודע מה קרה?? אתה חושב שאיכפת לי עכשיו מעיתונות??"
גיוארג היסתכל הצידה כדי לא להראות את מבטו הנלעב.
גוסטב: "טוב אולי כדאי שנעשה הנשמה מפה לפה?"
ירדתי על בירכיי לצד אביב, פתחתי את פיה וסגרתי את אפה והינשמתי אותה מפה לפה
גיוארג: "כדאי שגם תלחצו לה על הלב" הוא אמר כדי לשכוח את מה שקרה .
טום: "בל אתה מרשה לי?" הוא שאל בהיסוס
ביל: "כן אתה אח שלי אתה לא תעשה לה כלום וזה ממש נחוץ עכשיו!" אמרתי במהירות כדי לא להפסיק את רצף הנשימות.
טום לחץ לה על הלב עם שתי ידיו ואני הינשמתי את אביב 'נו אביב, אל תלכי לי עכשיו, אני צריך אותך'
הירגשתי נשימות מכיוון הפה אבל לא היפסקתי, לפתע אביב החלה להישתעל.
טום ואני היפסקנו את מעשנו.
ביל: "טום תביא את המים" טום הביא את המים ונתתי לאביב לשתות קצת.
אביב נשמה בכבדות, ולא יכלה להפסיק זאת.
"מה קרה לך יפה שלי?" לחשתי לה, היא לא ענתה
טום: "את בסדר?" הוא שאל, אך אביב עדיין לא ענתה. "אביב דברי איתנו" הוא הגביר את קולו
אביב: "אני מיצטערת" היא לחשה בקול צרוד
ביל: "למה עשית את זה?" אמרתי וליטפתי את שיערה
אביב היסכלתה על טום ואז עליי, הבנתי את הרמז וסימנתי לבנים לצאת. הם יצאו וסגרו את הדלת אחריהם.
ביל: "מה קרה?"

*נקודת המבט של אביב*
היתעוררתי אך היה קשה לי לנשום. ביל וטום שאלו אותי אם אני בסדר אך מרוב שהיה לי קשה לא יכלתי לענות. "אני מיצטערת" לחשתי להם סימנתי לביל שהבנים יצאו והם יצאו. שנינו נישארנו לבד.
ביל: "מה קרה?"
אביב: "אני מיצטערת אני לא היתכוונתי שזה יצא ככה"
ביל: "אבל למה עשית את זה? את הידאגת אותי"
אביב: "אני מיצטערתת..ק..קרה משו ש..שלא היית פה.." גימגמתי כי לא יכלתי להטייח לו את האמת בפרצוף.
ביל: "מה קרה?" הוא שאל והיסתכל עליי בעיניים עצובות.
אביב: "א..אני היכרתי מישו.."
ביל: "מז'תומרת היכרת מישו?" הוא שאל בדאגה ודמעות נצצו בעיניו.
אביב: "לא, לא היתכוונתי לזה..היתכוונתי שאני היכרתי מישו בטעות והיינו קצת בריכה ואז הלכנו לשתות בבר בלובי וכאב לי הראש, הוא לקח אותי לחדר ומאז אני לא זכרתי מה קרה"
היתה שתיקה וביל כמעט בכה.
ביל: "ו..עכשיו את זוכרת? למה יש כיתמי דם על המיטה?"
אביב: "אז זהו..אני..נ..נאנסתי" היתקשתי להגיד את המילה האחרונה.
דמעות נראו בעיניו של ביל. כל כך ריחמתי עליו, גם לי וגם לא זה לא קל.
ביל: "אזז..למה ניסית להיתאבד?" הוא לחש.
אביב: "כי..אני לא יכלתי לשאת המחשבה הזאת שנאנסתי ושאני בהריון..שאני הולגת לגדל ילד ל.." ביל חתך אותי "מז'ומרת בהריון?" נחנקתי לא ידעתי איך להסביר לו את זה, שיש לי ילד לא ממנו וכנראה ש..אני יגדל אותו לבד..
אביב: "כן ביל אני בהריון..קיבלתי היום..בגלל זה כתמי הדם על המיטה"
ביל: "אז.." הוא נחנק ושמעתי שהוא די עצוב "את בהריון ממי שאנס אותך?"
אביב: "כןן.."
ביל: "ומה תעשי בקשר לזה?"
אביב: "אני לא יודעת אם לעשות הפלה או לגדל אותו לבדד..."
ביל: "מה למה לבד? תגדלי אותו איתי" הוא חייך חיוך קטן
אביב: "אתה תעשה את זה בישבילי? אפילו שהוא לא שלך?" היתפלאתי למדיי
ביל: "כןן זה לא משנה..אני רוצה ילדים וברור שממך..אבל את יודעת מה הולך עכשיו עם הלהקה... ו.. אני לא יעזוב אותך עכשיו". פערתי את פי ביל עצם את עיניו "אני אוהב אותך אביב" גמני עצמתי את עיני ונישקתי אותו, נשיקה קטנה ורכה.
היתנתקנו,"גמני אוהבת אותך ביל" לחשתי לו, שנינו הינו האנשים הכי מאושרים בעולם.
אביב: "אבל בילל.." היתבאסתי שאני הורסת שמחות "אני פה רק לשבועיים, ואתה תיהיה במסע ההופעות שלך, וההורים שלי לא יקבלו את זה. ואזז..!!"
"שששש..." ביל שם את אצבעו על שפתי "אל תדאגי אני ידבר עם ההורים שלך, והמסע מתחיל רק במרץ, מיצידי את יכולה להיצטרף אלינו ואם תילדי באוטובוס אז את תוכלי לנסוע חינם לכל החיים" הוא חייך אלי ואני אליו.
אביב: "אתה בטוח שזה בסדר?"
ביל: "כן..ומה שחשוב זה שאת פה ואני פה והילד שלנו פה" הוא נגע בביטני.
אהבתי את מה שהוא אמר 'הילד שלנו' זה נתן לי תחושת ביטחון והאהבה שלי אליו הלכה וגדלה.
ביל: "יאללה בואי, נרד לאכול ונספר לכלום שאנחנו עומדים להיות הורים" נמסתי. לא יכולתי לעמוד ביתחשבות שלו כלפי.
אביב: "אוקיי" חיכתי אליו. "אבל תן לי קודם להיתלבש?"
ביל: "אה כן, בטח!" הוא קם ויצא החוצה.
היתלבשתי וחיכתי לעצמי במראה 'אני כל מאושרת, אני פה וביל פה והילד שלנו פה' אהבתי להגיד את זה שוב ושוב 'הילד שלנו' נאנחתי מתוך סיפוק, ויצאתי לביל.
ביל: "את רואה? את כמו חדשה!" ביל החזיק בידי וצעדנו יחד במיסדרון.
לפתע ראיתי את שון מתקרב הוא היסתכל עלי עמוק בתוך העיניים והמשיך, היד שלי רעדה
ביל: "הכל בסדר?"
אביב: "זה הוא"
ביל: "מה הוא?" הוא היסתובב והיסתכל על שון, ושון עליו. שון החל לרוץ וביל אחריו
אביב: "בביייללל!!" צעקתי לעברו והחזקתי את בטני, ראיתי אותו מתרחק ממני.
בבבבבווווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!

סוף סוף המשך!!!

הייתי במתח יותר מדי זמן =]]

להמשיך!!!

נייס (:
רק שתדעי שמישהי בהריון יכולה לדעת רק אחרי חודש או שלושה שבועות .... וגם כשמישהי נכנסת להריון לא יורד לה דם ... וזה לא הגיוני שהיא תשכב עם מישהו והופה ילד

אופס .. פירסם לי פעמיים

חמוודה
תודה על זה אבל זה סיפור דימיוני (מאוד) אזז..הערות בונות על ה***
כתבי משו טובב ולא משו רע כדי שאני יתעצב ושאני יחשוב שאני לא כותבת טובב..