היי זאת אורטל אני חייבת להגיד שזה היה אחד הראיונות הקשים שתירגמתי!!
אבל הגדלתי את אוצר המילים שלי באנגלית חח
ראיון שונה במיקצת על CZ מגזין!
מקור:
http://sz-magazin.sueddeutsche.de/index.php?id=110&tx_ttnews[tt_news]=3857&t
תרגמה- אורטל מילר (וטיפלה טליה) מי שרוצה להעתיק קרדיט לי ולפורום!!
הראיון הזה לא מדבר על הלהקה, הוא לא מדבר על נושאים כמו אהבה וחברויות. אני לא יודעת אם תרצו לקרוא אותו אבל מה שכןאותי הוא מאוד עניין.
פעם אחת גיוון ונושאים שונים קצת. בכל זאת, עניין אותי לראות מה הדעות שלהם בנושאים כאלו.
[size=12]9.11: הזמנו את הנערים הכי מפורסמים בגרמניה לשיחה.
התאומים קאוליץ והאחים אוסשנקנכט - נולדו באותו מחזור- דרום גרמניה-ומזרח גרמניה, בית ישן-ווילה חדשה.
כל ילדה מתחת ל16 תהיה שמחה ונלהבת: ארבעת הבנים הכי חשובים מגרמניה יושבים על ספת עור, אוכלים דובי גומי ומדברים.
עכשיו כולם רוצים את האחים קאוליץ ואת האחים אוסשנקנכט. שניים מהם עכשיו בסיבוב הופעות בצרפת עם טוקיו הוטל והשניים האחרים רק סיימו את ההקלטות שלהם ושיחקו בסרטים. ארבעתם מתנהגים בצורה נאה- קמים ולוחצים ידיים, אומרים " נעים להכיר ". דיי ברור שהם לא עושים את זה בפעם הראשונה. התוכנית שלנו: לדבר איתם על הבית שלהם, המדינה שלהם- זאת אומרת גרמניה.
שיחה עם ביל וטום מליפציג שליד מגדבורד ועם ג'ימי ווילסון הילדים מהחברה הגבוהה בגרינולד ליד מינכן.(קרדיט ענק ענק ליעל שתרגמה את החלק הזה)
בדיוק לפני 18 שנה החומה נפלה (חומת ברלין), אז אתם בערך בגיל של גרמניה המאוחדת. מה זה אומר לכם היום?ביל: אנשים חוגגים ואנחנו חוגגים איתם. למרות שלא ממש הושפענו מזה, עדיין אנחנו שמחים שהחומה נפלה.
ג'מי בלו: אבא שלי סיפר לי על זה, אבל זה לא אומר לי כלום, טוב..אולי קצת.
טום: בכנות, היום הזה לא ממש מעניין אותי.
ווילסון גונזלס: זה בהחלט משמח לראות בטלוויזיה איך אנשים שמחים כשהם שוברים את החומה ויכולים לחבק את האנשים בצד השני שלה. כשאני ראיתי את זה הבנתי כמה נורא היה לחיות מאחורי חומה כזאת.
מה מקשר אותכם לDDR (מזרח גרמניה)?ביל: זה אף פעם לה היה נושא מרכזי בשבילנו. באמת, אנחנו מטיילים בהרבה ארצות והרבה שואלים אותנו את זה אבל אנחנו תמיד אומרים: "תמיד הכרנו את גרמניה כארץ אחת".
טום: יום אחד, מישהו מאיטליה שאל אותנו אם אנחנו מיתרגשים ביגלל שאנחנו מהחלק המיזרחי של גרמניה ושאנחנו יכולים לראות עכשיו את רומא. ופעם מישהו אפילו הציע לנו בננות.
ווילסון: הייתי בבית ספר לאומנויות בלוס אנג'לס במשך שנה ואנשים תמיד אלו אותי מה היטלר עושה עכשיו או אם יש לנו מקררים בגרמניה (??).
מישהו צריך להכניס לאמריקאים לראש שגרמניה היא מדינה רגילה. יש עדיין המון אנשים בארה"ב שמאמינים למה שהגרמנים חושבים על מזרח אירופה, שגרמניה נמצאת בפיגור משאר מדינות המערב ושהיא לא מעניינת.
כשאני חושב על הצד המזרחי רק הדגל עולה לי לראש. מה איתך ג'ימי?
ג'ימי: מה?
ביל:-צוחק- לא הקשבתי.או!
ג'ימי: טוב, אני גם זוכר רק את הדגל.
ווילסון גונזלס וג'ימי בלו גדלו בגרינולד שזהו המחוז העשיר במינכן. הם גדלו למישפחה פופולרית. ביל וטום, אתם באמת מלויטץ' שזו היא שכונה במגדבורג. הייתם אומרים שהייתה לכם ילדות קשה יותר?
ביל: מזרח ומערב- אני לא מחפש הבדלים. אנחנו גם לא רואים באנשים המערב ובאנשי המיזרח משהו שונה. הדעות אפילו לא קיימות בשבילנו, אולי
בשביל המורים שלנו כן. אני חושב שההבדל היחידי הוא שאנחנו גדלנו בתוך כפר ואתם בעיר.
ווילסון: גרינולד היא גם שכונה כמו כולן אבל נכון, היא קרובה לעיר וזה למה גם יצאנו לבלות יותר. חוץ מזה, אנחנו ליוינו את אבא שלנו להצגות בכורה, או לסרטים. אפילו גם עכשיו. (אבא שלהם מפורסם)
טום: לגדול בתוך כפר(או שכונה קטנה) זה בכלל לא רע. לפחות שאתה בגיל הנכון. אני מיתכוון, איפה תוכל לבנות בעיר בית על העץ?
מהצד השני ביל ואני תמיד יצרנו תשומת לב עלינו ביגלל שנראינו שונים מהאחרים. זה למה תמיד חלמנו על מעבר לברלין מגיל קטן ביגלל שכל אחד יכל להגיע לשם מתי שהוא רוצה.
ביל: חופש תמיד היה הדבר הכי חשוב בשבילנו. זה למה אני קעקעתי את הכתובת freiheit"" על הזרוע שלי קצת לפני יום הולדת 18.
אתם זוכרים אתה הנסיעה הראשונה שלכם לברלין?
ביל: בטח, כשהיינו בני 12 אני וטום נסענו לשם ברכבת. היה לנו קצת כסף אבל מאוד רצינו לראות את מגדל הטלויזיה (tv-tower). במגדל שתינו קפה מאוד יקר- לאטה מקיאטו, והעמדנו פנים שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.
ווילסון: הייתי בן 6 או 7 ואני זוכר רק שהלכנו ליד הרכבת התחתית ושהיינו במסעדת סושי. ברלין הייתה בשבילי כמו ניו יורק אז, אני עדיין זוכר את זה. היום אני חושב שהאנשים בברלין הם יותר חברותיים מאשר במינכן.לא אכפת להם מהלבוש שלך או מהשכל שלך. ברלין היא לא העיר הכי "נקיה" אבל ללא ספק העיר הכי יצירתית בגרמניה. (יצירתית=מפותחת)
ג'ימי: נכון, יש הרבה אנשים תקועים בזמן במינכן. בברלין הכל יותר מעורבב, יש אנשים של מסיבות של פאנק וכמה פריקים.. הכל מותר.
אתם הרבה בדרכים יותר מכל בני נוער שבגילכם הולכים למופעים וסרטים. איפה אתם באמת מרגישים בבית?ביל: בגרמניה אני תמיד מרגיש בבית. אם זה במלונות בגרמניה אז כן, הרבה יותר למשל ממלונות במוסקבה או פריס, ולא משנה כמה מפוארים הם.
במיוחד השפה שנותנת לי הרגשה של בית.
ווילסון גונזלס: נכון. זה באמת מה שאני הבנתי בזמן השהות שלי בלוס אנג'לס. הרבה פעמים שמתי לב שאנשים מזלזלים בגרמניה והם טועים.
גרמניה היא ארץ מדהימה. הרבה יותר טובה וחיובית מארה"ב.
אמריקה מאוד מלאכותית וכמעט רוב הדברים מופנים על ידי הממשל שם.
אתה לא יכול לשתות משקעות אלכוהוליים מתחת לגיל 21 ואי אפשר לעשן בבית אם אתה גר בבנין דירות.
ג'ימי בלו: טוב, אני דווקא חושב שארה"ב טובה יותר מגרמניה. חם שם, האנשים נחמדים, יש להם חופים מדהימים, חוף וינס ולאס וגאס.
הייתי רוצה לחיות שם יום אחד.
טום: בהרבה ארצות יש דברים שאתה צריך להיתרגל אליהם. למשל יש דברים שנראים ממש לא מסודרים לפעמים. גרמניה היא בדרך כלל טובה
יותר באירגון דברים, כמו טקס ה ECHO בברלין שהתחלנו לעשות חזרות להופעה שם יומיים לפני. באיטליה למשל מופעים גדולים מצולמים באותה
באותה השנייה. או מוסקבה למשל, שם עדיין לא סיימו לבנות את הבמה שעה לפני שהופענו.
יש משהו שאתם לא אוהבים בגרמניה? ביל: ברור את מערכת החינוך. הייתי נותן לה ציון F. (נכשל)
ווילסון: במיוחד בבוריה.
טום: מערכת החינוך הגרמנית שונה מעיר לעיר- כל אחד בשלב אחר. כשאתה מגיע לעיר אחרת, או עובר דירה, אתה מרגיש כאילו נחתת בכוכב אחר. ווילסון: אני החלפתי בתי ספר כמה פעמים
ג'ימי:בגלל זה עזבתי את הבצפר. עדיין יש לי שיעורים פרטיי בגלל השכלה וכאלה דברים אבל בצפר זה לא בשבילי.
ווילסון: שיניתי בית מספר פעמים. תיעבתי מתמטיקה בבית ספר אחד ובשני גרמנית. זה מוזר.
יש את הביטוי הזה "גרמניה קטנונית". מי או מה קטנוני בעיניכם?ווילסון: הילדים במועדון היוקרתי במינכן. הם היו מבזבזים את הכסף של ההורים שלהם, מיסתובבים עם חולצות פולו (יוקרתיות), הם לפי דעתי קטנוניים. הם חושבים שהם יכולים להרשים את האחרים עם כרטיס האשראי של אבא. אני שמח על כך שהרווחתי את הכסף שלי בעצמי, ושאני יכול
להזמין את החברים שלי למשקה עליי.
ביל: אני קטנוני שזה בא לדבר אחד: להיות דייקני. זה מאוד חשוב בשבילי. ולהיות אמין.
ג'ימי בלו: אני ממש קטנוני שזה מגיע לאוכל. אני תמיד צריך שני מזלגות. אחד בשביל המנה העיקרית ואחד בשביל הסלט. ואם אני רואה אפילו נקודת עובד אחת במיקלחת מסוימת אני לא מיתקלח בה בכלל.
טום: בשבילי אנשים קטנוניים הם אנשים לא סובלניים שלא מבטאים את עצמם וחיים תמיד לפי החוקים.
ואני לא מדבר על הגבלות, אלא על חוקים שגורמים לאנשים אחרים לזלזל בהם. אנשים שעושים מה שאנשים אחרים אומרים להם ואף פעם לא לוקחים
סיכון, או שהם תמיד אומרים "אל תעשה את זה! אתה לא אמור לעשות את זה". פעם גרנו בבית מרוחק באזור שהיו בו אנשים שניגנו ברחובות.
היו שם באמת כמה אנשים קטנוניים. אבל עכשיו אנחנו רחוקים מזה.
בשבועות האחרונים התיקשורת דיברה על ה"סתו הגרמני" ((RAFhttp://en.wikipedia.org/wiki/Red_Army_Faction(משהו בצבא) . זה אומר לכם משהו?ווילסון: אלו היו המחבלים האלו שהפסידו שוב. או שלא? או שהם מחאו נגד נתינת חופש?
ג'ימי בלו: אני קראתי על זה משהו ב"ספייגל".זה היה מעניין ביגלל שגרינולד קרובה לסטרסלאץ' שמה מישהו נהרג, נשיא אני חושב. יש שם אנדרטת זיכרון.
ווילסון: כנופיית פנק נמצאה באותו הזמן. זה עניין אותי יותר מה RAF.
ההתמקדות העיקרית בRAF היתה לפצל את בצורה שווה והוגנת את ההון (כסף) בין כולם. מה אתם חושבים על זה?ווילסון: אנשים שנמצאים בתחתית (עניים) מקבלים לעיתים נדירות את המאמץ לטפס לפיסגה. הם לא מנסים מספיק וזו כנראה הסיבה שהם מדרדרים לפשע.
ג'ימי בלו: אני חושב על זה הרבה. אתה יודע, מה היא הסיבה שהאנשים העשירים קונים לצעמם דברים למותרות והעניים קונים דברים למחייה.
כשאני אגדל, אני באמת מיתכוון לשנות משהו בנושא הזה (איך בדיוק חמוד שלי?), אני לא יודע איך בדיוק, אבל לפחות אני אנסה.
טום: עדיין, יש את השיכבה האמצעית בגרמניה. כמו המישפחה שלי לדוגמא. לא היינו עשירים או עניים. לבסוף, כל אחד צריך לבחור בדרך שלו וללמוד
איך להיתמודד עם תיסכולים שונים. אנחנו בחרנו במוזיקה, אחרים מפגינים את זה או בועטים בקופסא.
איזה סוג של הפגנה?ביל: אנחנו רגילים למרוד בשביל עצמנו. אנחנו שנאנו את בית הספר, והמורים שלהו היו ממש גרועים. היתרון שלי הוא שתמיד ידעתי מה הם הזכויות שלי.
ידעתי למשל שמבחנים שלא נמסרים בזמן ניפסלים. אמא שלנו הייתה צריכה לרוץ לבית הספר כמעט בכל יום כדי לשמוע כמה הבנים שלה היו איומים.
ג'ימי בלו: כשהייתי הכיתה ה', המורים חייבו אותי להגיד דברים כמו " אתה חושב שאתה הרבה יותר טוב מהשאר ביגלל שאבא שלך הוא יואי אוסשנקנכט".
ווילסון: כן, המורים נהגו לצרוח עלינו ממש הרבה, אפילו קיבלתי 9 הפרעות בשבוע אחד בלבד.
זמן קצר לפני שהם העיפו אותי מבית הספר אני פרשתי.
שה גואברה הייה סמל לבני הנוער באותם הימים- מי הוא הסמל שלכם עכשיו?טום: כשהיינו עדיין הולכים למועדונים אנשים היו לובשים חולצות של שה גואברה. הייתה עלינו הרבה השפעה מסביב, שגם התחיל מפנקיסטים.
אז היתמרדות היתה בהחלט הדרך שלנו להיתנגד אז.
ווילסון: פעם עמדתי ביחד עם 3000 פנקיסטים במריאן פלאטץ כדי להפגין נגד הניאו נאצים בגרמניה (NPD).
אבל בכלליות לא היו סיבות רבות להפגין נגדם בגרמניה. אם הייתי חי בארה"ב הייתי יכול לחשוב על מאות סיבות אבל פה?
יש פוליטיקאים שאתם מתחברים אליהם?ביל: אני לא מדבר על דברים כאלה. אני לא רוצה להשפיע על אף אחד עם הדעות האישיות שלי או עם הבחירות שלי במי להצביע. לכל אחד צריכה להיות ויש דעה משלו.
טום: אבל אנחנו בהחלט מצביעים, מאחר ואנחנו כבר בני 18 וכל זה.
ווילסון: המיפלגות יכולות ללכת למלחמות עם כמה שאכפת לי. כשאני אהייה בן 18 אני בהחלט אלך להצביע. אחר כך אני איידע את עצמי הייטב.
עכשיו יש לי אלילים אחרים, כמו המוזיקאי טום מורלו (גיטריסט של Rage against the Machine ) הוא ניגן בחינם מול קהל מפגינים רב כדי לתמוך בנושאים חשובים. לא אכפת לו מהכסף אלא הסיבה.
אתם נולדתם באותה התקופה של הלמט קול (קנסלר גרמני), אתם זוכרים אותו?טום: -משפשף את ראשו- אותו איש גדול?
וג'ררד שריידר/שרוואדר? (קנסלר גרמני)ווילסון: אממ...מי זה?
טום: -צוחק- כן הייתי רוצה לדעת את זה גם.
הדור שלכם עבר הרבה מילחמות קרות, שרנובייל, יערות מתים ופצצות אטום. מה הייה האירוע העיקרי שהעלה נקודת מחשבה בראשכם?ווילסון: בוודאות 11 בספטמבר., אבל בעיקר מה שקרה לאחר מכן. צפיתי בהרבה סרטים דקומונטרים על המיתקפה ואני הבנתי שלבסוף האמריקאים
הביסו את עצמם עם הנשק שלהם בכך שאיפשרו לבין לאדן (יימח שמו) לפעול מההתחלה.
זה מתי הבנתי איך העולם כיום עובד ושאמריקה היא כמו מישטרה שנידחפת בעניינים של כולם. מצד אחד אני בטוח שהם רוצים לעזור אבל מצד שני הם רוצים להשיג את הרוח הכי גדול באותו הזמן.
גרמניה היא יותר רגועה בכל העניין הזה. היא עושה מה שהיא חושבת לנכון ולא נותנת לעצמה להיגרר לכל הבול-שיט הזה.
ביל: ברור שהרבה דברים קרו בזמן הילדות שלי כשאני חושב על זה. במיוחד ה 11 בספטמבר. אנחנו מנסים לא לתת לפחדים שלנו לעצור אותנו.
אתם יכולים לדמיין את עצמכם מתגייסים לצבא ואפילו נוסעים לאפגניסטן להתנדב ולשקם את הארץ?
ג'ימי: אין מצב, אני עצלן! להקריב את עצמך לתת 100 % - זה יותר מידיי בשבילי. אני יעשה שירות אזרחי בטוח! אני יהיה הכל חוץ משומר באפגניסטן- זה לא הכוס תה שלי. (ז"א שזה לא האופי שלו)
ווילסון: הצבא דחק אולי בבדיקה אחרונה. אבל גם ככה לא הייתי ממש עצמי בצבא, אני מעדיף לעשות שירות אזרחי ולהישאר בבית עם חברים.
טום: אנחנו צריכים לחזור על זה עד שישלחו לנו את ההזמנות למבחנים בריאותיים.
איך תרצו לחיות כשתהיו מבוגרים יותר?טום: כמו הרולינג סטונס. אני רוצה להיות על הבמה כל החיים שלי.
ביל: הייתי רצה שתהיה לי חברה משלי יום אחר דירה בארץ אחרת. השורשים שלי הם בגרמניה ואני ירצה לחזור לפה בטוח.
ג'ימי: הייתי רוצה להיות מעצב אופנה. אולי אני ילמד ב Waldorf-School. (כמו שנקר)
וילסון: הייתי רוצה שתהיה לי חברה ענקית שתפיק כל מיני דברים: סרטים, מוזיקה, רהיטים, אופנה וקונדומים.
אתם יכולים לנסות להיזכר בפעם הראשונה בה שמעתם אחד מהשני?ג''ימי: אני קראתי על טוקיו הוטל בבראבו.
ווילסון: לפני כמה שנים חבר שלי הביא לי דיסק שלהם ואמר לי :" תיראה, זאת להקה חדשה מגרמניה." אני אוהב את הדיסק, אני עדיין זוכר את זה.
ביל: טוב, ראינו סרט איתכם ואז קלטנו שאנחנו באותו הגיל. כשהבנו את זה יותר הקשבנו לכם וביררנו עליכם.
וילסון: כשראיתי תמונה של טוקיו הוטל פעם ראשונה חשבתי :ואוו, איזה פריקים.
ווילסון גונזלס (17) וג'ימי בלו (15) הם שני בניו של השחקן הגרמני המפורסם יואי אוסשנקנכט. הם שיחקו תפקידים ראשיים ב "Die Wilden Kerle 1-4".
בנוסף על כך ג'ימי בלו הוציא עכשיו את אלבום הבכורה שלו "Mission Blue" (אלבום מעולה!) והסינגל "I'm lovin'(i.r.h.p)"
נמצא בטופ 10 כבר כמה שבועות.[/size]
26/11/2007, 23:22
כתב:
