היי בנות, היו יחסית הרבה תגובות.
פעם הבאה אשמח ליותר. אבל תודה בכל מיקרה!
הינה פרק 4. אם יהיו המון המון המון (שאני אומרת המון זה המון) תגובות, אני אשים לכן פרק 5 מחר!!! יאיי, שמחות? גמאני יהיה שמחה אם יהיו הרבה תגובות! אני רוצה להגיע לפחות לעמוד 5! טוב בכל מקרה, הינה פרק 4-
פרק 4-
"מאוהב?!" טום שאל בזלזול.
"כן טום, מאוהב" אמר לו ביל בקול מורתי. טום הסתכל עליו במבט מוזר, ואז סובב את ראשו לאחור ושטף פנים. תוך כדי מחשבות רבות התרוצצו בראשו. הוא לא הבין למה קייט לא יוצאת לו מהראש. הוא לא הבין מה יש בה, שגורם לו לפרפור בבטן, משהו שבחיים לא קרה לו!
קייט פתחה את עיניה, אור חזק סנוור אותה. היא לקחה את השעון שעל השיגה ליד מיטתה, והסתכלה על השעה. השעה הייתה 15:11.
"אוף. כל היום שלי יהיה הפוך עכשיו" חשבה בעצבנות. היא קמה מהמיטה וירדה לבדוק איפה סבתה. "בוקר טוב" סבתא באה אלי והעניקה לי חיבוק חם. "בוקר..." עניתי לה תוך כדי פיהוק.
"אתה רעבה חמודה?" שאלה אותי סבתא. "לא כלכך. אכלתי מאוחר אתמול" שיתפתי אותה המאורעות אתמול. "או... באמת?" שאלה בקול התעניין. "איפה היית אתמול?" היא המשיכה בשאלות. "סתם מועדון עם אנה." אמרתי לה בשעמום. "אה..." אמרה סבתא באכזבה. "לא הכרת בנים..?" שאלה בחשש. "אמ, האמת שהכרתי" אמרתי בקול רגיל, למרות שהלב שלי דפק חזק שחשבתי על טום. "מי הכרת?" סבתא לא הרפתה. "טום אחד" סיפרתי לה. "אה...טום..." סבתא חזרה אחרי. "בהצלחה חמודה!" היא קרצה לי והלכה לענייניה בגינה.
לקחתי תפוח והתקדמתי לעבר החדר שלי. התקלחתי ואז התקשרתי לחברה שלי מגרמניה.
קראו לה נועה. היא הייתה כמוני- ישראלית. אבל אחרי שהוריה התגרשו היא עברה לגור עם אמא שלה בגרמניה.
"היי קייטי!" היא ענתה לשיחה. "היי" עניתי לה. "תגידי את עושה משהו היום?" שאלתי בסקרנות. "האמת שכן..." היא סיפרה לי הפעם בהתלהבות. "לא לא!" תיקנתי אותה מהר. "עושה משהו לפני 21:00?" שאלתי אותה.
"איך ידעת שההופעה שאני הולכת אליה מתחילה ב- 21:00?" שאלה מופתעת. "אמרתי עד 21:00 כי אני צריכה ללכת גם להופעה ב- 21:00" הסברתי את עצמי. "באמת?!" שאלה נועה. "של איזה להקה?" היא שאלה בהתלהבות. "טוב, האמת שזאת לא ממש להקה שאני מעריצה, פשוט פגשתי את אחד הנגנים של הלהקה, ויצאנו לדייט, והוא הזמין אותי לבוא לראות ת'להקה שלו. אני יהיה בין הגדר לבמה. הוא אמר שככה לא נפגעים מהלחץ של הקהל, וגם רואים טוב." סיפרתי לה.
"וואלה? איזה כיף לך." התלהבת נועה יותר ממני. "אבל איזו להקה זאת בכלל?" היא שאלה מסוקרנת. "טוקיו הוטל" סיפרתי בשעמום.
"מממממההההה?!?!?" נועה צרחה לי בטלפון "טוקיו הוטל?!?!" היא כמעט התחילה לבכות.
"מה קרה לך?" שאלתי אותה מבוהלת. "את חברה של אחד הנגנים של טוקיו הוטל?!" היא שאלה אותי שוב. "לא חברה, סתם ידידה!" תיקנתי אותה.
"של מי מהם?!" היא שאלה בקול חנוק. "גיאורג? טום? גוסטב?" היא שאלה בלחץ מהתשובה שאני ייתן לה.
"טום" אמרתי בקול חלוש, מפחדת מתגובת. "אני לא מאמינה!" נחנקה נועה מדמעות. "את חברה של טום קאוליץ, ולא סיפרת לי?!" היא המשיכה. "אני לא חברה שלו!" צעקתי עליה חזרה, למרות שידעתי שהייתי מתה להיות חברה שלו. "אני סתם ידידה שלו והוא סתם הזמין אותי לבוא להופעה" תיקנתי אותה שוב, ושוב.
"אבל... את מעריצה שלהם?" שאלתי בפקפוק.
"מעריצה?!" היא גיחכה לי בטלפון. "אני המעריצה הכי גדולה שלהם פה, בגרמניה!!!" היא צווחה לי באוזן. "אני מארגנת מפגשים של מעריצים, אני מארגנת מכירות של מוצרים שלהם, ואפילו יש לי חתימות שלהם, ותמונות! ואת? את יוצאת לך לבלות עם טום קאוליץ, ואפילו לא טורחת לספר לי!!! היא צווחה ודיברה בקול ממש נפגע.
"אני מצטערת..." התחלתי "אבל רק בטיסה פגשתי אותו, והוא אמר לי בכלל שלא נוכל להיפגש 4 ימים עד שהוא יחזור למגדבורג. אבל שנסעתי עם אנה אתמול לברלין, לאיזה מועדון שהיא המליצה עליו, פגשתי אותו שמה, והוא רצה לנסוע איתי למסעדה, בטח תראי את זה בעיתון של מחר..." אמרתי לה. "אה..." היא דיברה אלי בפחות חיבה ממש שהתחילה. "היא בטח מקנאה..." חשבתי בעצבנות גוברת וגוברת. "אני פשוט כלכך שונאת שמקנאים בי! זה ממש מחליא אותי!!" חשבתי בכעס.
"הזמנת כרטיסים להופעה כבר?" שאלתי בתמימות. "בטח שהזמנתי!" היא אמרה לי שוב בהתלהבות "לפני 3 חודשים!" היא התפארה לי." הייתי בין הראשונות שקנו כרטיסים!" היא המשיכה.
זה היה ממש מוזר לפחות 4 שנים הייתי בטוחה שאני מכירה את נועה. אבל פתאום אני מגלה שידיד שלי, יותר נכון אני אוהבת, הוא הבנאדם שחברה שלי מעריצה, זאת רק אני, או שהעולם הזה כלכך קטן?!"
"שמעי נועה..." התחלתי לספר לה משהו. "אני יכולה לסדר לך אם את רוצה פגישה איתם, ותוכלי גם להצטרף אלי שאני רואה תהופעה. לא בא לי להיות שמה לבד." הצערתי לה. "ממה?!" היא כמעט התעלפה. "את באמת יכולה?!" היא שאלה כלא מאמינה. "נ-נראה לי שכן" גמגמתי לה. "תני לי רק שיחה טלפון אחת ואני יודיע לך." אמרתי לה. "חכי שנייה אני תכף איתך". התקשרתי לטום. "היי" הוא ענה לי.
"אהלן" שמחתי לשמוע את קולו. "אני רוצה כבר שנפגש" הוא עדכן אותי ברגשות שלו. "גם אני" עודדתי אותי (חיחי) חייכתי להפעם שמחתי שהוא לא יכול לראות כמה הסמקתי. "תקשיב, אני צריכה שתעשה לי טובה" ביקשתי ממנו. "בטח מה את רוצה?" הוא שאל בלבביות. הרגשתי את הלב שלי נמס.
בסוף דיברתי.
"חברה שלי ממש מעריצה גדולה שלכם. היא אמרה לי שהיא פגשה אתכם וזה, ושהיא מארגנת המון דברים למעריצים שאוהבים אתכם בגרמניה." סיפרתי לו.
"קוראים לה במקרה נועה?" שאל טום כאילו הוא מבין משהו. "כן!! נועה!" אמרתי לו מייד, מתפלאת שהוא זוכר אותה. "חח... אני זוכרת אותה. היא ממש חמודה." הוא אמר לי. קצת התעצבנתי. לא רציתי שהוא יחבב אותה. רציתי אותו לעצמי, ועל זה שנאתי את עצמי.
"אז קיצר," התחלתי. "לא ידעתי מזה, ורק לפני כמה דקות גיליתי את זה. עכשיו, יהיה לך אכפת אם גם היא תבוא איתי להופעה?" שאלתי אותו בתקווה. "לא, מה פתאום!" הוא הגן על עצמו. "אין לי בעיה! אני ייקח אתכן ביחד מהבית שלך סבבה?" שאל אותי. "בטח בטח" הנהנתי לאות הסכמה, למרות שזה היה טלפון. אחרי זה סיימנו ת'שיחה.
"נועה?" חזרתי לשיחה שלי עם נועה. "אתה יכולה לבוא!" עדכנתי אותה בחדשות הטובות.
"ווואי, קייטי תודה!!!" היא שמחה לי בטלפון. "אני לא מאמינה שאני אפגוש אותם שוב!!" היא צרחה לי. "בכיף. אז תבואי אלי בסביבות 19:00 ונתארגן ביחד." הצעתי לה. "אין בעיה. אני אבוא" היא הסכימה איתי. טוב יאללה בייביי" אמרתי לה. "ביי" היא אמרה לי וניתקה.
אחרי שסגרתי את השיחה ירדתי למטה ופתחתי את הטלוויזיה. זפזפתי בערוצים מחפשת משהו נורמאלי לראות. ואז, שהגעתי לערוץ E! ראיתי משהו על טוקיו הוטל. זה היה ראיון איתם. הוא בדיוק התחיל.
מראיין: "טוב, אז טוקיו הוטל שלום לכם."כולם: "שלוווום"מראיין: "אז נתחיל, ביל, איך אתה מתמודד עם כל הפרסום הזה?"ככה הראיון המשיך ונהיה מעניין. קייט החליטה שהיא רוצה לראות את זה, ולכן תפסה לה תנוחה טובה על הספה.
לקראת אמצע הראיון, המראיין פנה אל טום והתחיל להפציץ אותו בשאלות.
מראיין: "טום, אנחנו לא יכולים להתעלם מכל הסטוצים של הלילה אחד שלך."ברגע שהוא סיים את המשפט הזה הרגשתי את הלב שלי נופל...
"סטוצים?!?" חשבתי בזעזוע. מחשבותיה נקטעו כאשר טום החל לענות על שאלתו של המראיין.
טום: "לדעתי אין דבר כזה אהבה!" אמר טום בביטחון. "אני לא מאמין בשטויות האלו! אני מעדיף להיות עם כמה בנות, מאשר לבזבז את כל החיים על בחורה אחת! זה משעמם מיידי." טום סיים לבסוף. ואז ביל התחיל לדבר.
ביל: "אני דווקא חושב שיש ועוד איך דבר כזה אהבה!"קייט קפאה. היא לא האמינה למה ששמעה. "טום לא מאמין באהבה? הוא מחשיב אותה לעוד אחת? ומי יודע, אולי בזמן שהוא לא איתי הוא עם עוד 20 בנות נוספות, ועושה להן את אותו הדבר. רק שיחשבו שהוא מחבב אותן...? ובאמת הוא לא?
היא הרגישה כאילו הכניסו אותה לתוך פריזר. היא הרגישה את קצות אצבעותיה מתחילות לקפוא, ואחריהן את כל ידה. ומשם זה התפשט לכל גופה. היא לא ידעה אם היא צריכה לחתוך או לא. "בינתיים היא לא תחליט כלום." חשבה. "רק אחרי שאדבר עם נועה."
היא לא רצתה להרוס לנועה את הציפייה לפגוש את טוקיו הוטל, לכן חשבה וניסתה למצוא דרך שבה נועה תוכל ללכת להופעה, אבל בלעדיה. וככה היא קייט לא תתאהב בטום יותר ממה שהיא כבר. היא הרגישה ריקנות בכל גופה. היא הרגישה שבא לה למות. היא לא האמינה שמישהו שהיא כלכך אוהבת יכול לעשות כאלה דברים...
היא לקחת את הפלאפון שלה וסימסה לטום שהיא לא תוכל לבוא להופעה, אבל שייקח בבקשה את נועה מהבית שלה (של קייט).
אחרי זה היא סימסה לנועה שהיא לא מרגישה טוב, אבל היא (נועה) עדין יכולה ללכת להופעה. ושטום יאסוף אותה ב- 20:30 מהבית שלה. (של קייט)
אחרי שסיימתי, הנחתי את הפלאפון שלי על השולחן.
נשכבתי על המיטה וזה פשוט הגיע. התחלתי לבכות. ולבכות.
סבתא כנראה לא הייתה בבית, כי היא לא באה לחדר שלי כי בכיתי חזק.
ממש חזק.
היה לי בא פשוט להתאדות מהעולם באותו הרגע.
* * *
טום קם מהמיטה והלך לכיוון השולחן עליו היה מונח הפלאפון שלו. הוא "קראה הודעה חדשה" והתלהב שראה שהיא מקייט. הוא חיכה כבר לערב, לפגוש אותה שוב.
אחרי שגמר לקרוא את ההודעה, הוא הרגיש נורא. "היא לא תבוא" חשב בעצב ועצבנות מעורבים. הוא נשכב על הספה, מרגיש ריקנות. "ההופעה כבר לא שווה."
הוא פתח את הטלוויזיה כדי להעביר את ההרגשה החרא שהרגיש עכשיו. הוא זיפזף בערוצים, ואז ראה ראיון של טוקיו הוטל בערוץ E! .
"אוף. שוב הראיונות הישנים האלה" חשב בעצבנות גוברת וגוברת, והעביר ערוץ מייד.
אחרי שבכתה הרבה זמן, קייט נרדמה.
"...קייט קומי" אלו המילים הראשונות ששמעתי לאחר שנרדמתי. פתחתי את עיני, והאור סנוור.
"נרדמת פה" נועה בדיוק הגיעה ואמרה לי. "אה.." אמרתי לה. אני חושבת שהיא שמה לב שקרה משהו, כי גם לא הייתי נחמדה, גם העיניים שלי היו נפוחות ואדומות, וגם בגלל שהיא שאלה:
"הממ... קרה משהו?"
"ל-ל-לא כלום" שיקרתי. "טום יבוא לקחת אותך ב- 20:30" אמרתי לה. "בסדר" היא אמרה לי. שמעתי את ההתלהבות בקולה. "את בטוחה שאת לא רוצה לבוא." היא שאלה אותי שוב. "לא לא, תלכי את. אני לא מרגישה טוב" שיקרתי שוב. היא חייכה אלי. הרגשתי רע. הייתה שתיקה מביכה שהופרה כשצפצוף של מכונית הפר אותה. "זה בטח טום" אמרתי לה. "תצאי אליו" אמרתי לה.
"תבואי איתי" היא ביקשה.
"לא, נו תצאי זה שנייה" אמרתי. אבל בדיוק אז שמענו דפיקה בדלת.
"כן...?" אמרתי בחשש.
ידעתי מי עומד מאחורי הדלת. ואת אותו בנאדם לא כלכך רציתי לפגוש עכשיו.
טום נכנס.
זהו.. חיחי...
המשך מחר רק אם יהיה מלללא תגובות! אם לא... אלוהים יודע מתי יהיה לי זמן לשים פרק חדש.
אז יאללה תתחילו להגיב!
בייביי
15/12/2007, 22:32
![פרח =]](https://2img.net/u/2612/57/97/74/avatars/41-87.png)
![שלוש:]](https://2img.net/u/2612/57/97/74/avatars/10-57.jpg)
